החלטה בתיק ברע 2419/05

1.         המבקש הוא התובע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 26/7/05 שניתן על ידי כב' השופט אריה שרעבי, בעניין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 5/2/05.

2.         המבקש טען בכתב התביעה, כי ביום 5/2/05 עת נסע בדרך השלום בתל אביב, רכב אשר היה נהוג בידי המשיב 2 ובבעלות המשיב 1, חצה בפתאומיות את נתיב נסיעתו כדי להיכנס לחניון קניון עזריאלי, פגע ברכבו וגרם לו נזק בסך כולל של 10,477 ש"ח. 

3.         המשיב 2 טען בכתב הגנתו, כי כדי להיכנס לחניון קניון עזריאלי, הוא אותת כדי לעבור מנתיב נסיעתו לנתיב שלימינו תוך שהוא רואה את רכבו של המבקש מעלה ו/או מוריד נוסעים. תוך כדי נסיעתו ימינה, שמע חבטה, הוא עצר את רכבו, יצא וראה, כי הנזק אשר נגרם לרכבו הוא שריטה קלה בדלת ימין, וכי רכבו של המבקש נפגע בטמבון. עוד הוא טען, כי המבקש תלש ממקומו בזדון את הטמבון שנפגע, וכי המבקש הוא זה שגרם לנזק.

4.         בפסק דינו קבע בית המשפט לאחר ששמע את העדים, כי המבקש לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח, כי המשיב אחראי לתאונה:

" לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, נותר בליבי ספק אם אומנם הנתבע אחראי לתאונה ולתוצאותיה. לא שוכנעתי כי הנתבע נהג את רכבו בחוסר זהירות ו/או לא שם ליבו אל תנאי הדרך." עוד קבע בית משפט קמא בפסק דינו "...לא נראה לי כי התובע הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו כדי להניח את דעתי כי אכן האחריות לתאונה הינה כל כולה על שכמו של הנתבע". 

5.         המבקש טוען בבקשתו כי שגה בימ"ש קמא עת לא הסיק מגרסאות הצדדים וממיקומי הפגיעה ברכבים כי האחריות לתאונה היא של המשיב 2.  הוא טוען, כי בית משפט קמא טעה, עת לא התייחס לכך שהמשיב 2 הפר את הוראות תקנות 40-42 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן:"תקנות התעבורה") שעניינן סטיית רכב מנתיב נסיעתו, פניית רכב ימינה או שמאלה מנתיב נסיעתו, שכן בהתאם ולאור הקבוע בתקנות הנ"ל, האחריות לקרות התאונה היא על המשיב 2, אשר סטה מנתיב נסיעתו תוך שהוא גורם להפרעה או לסיכון. המבקש טוען, כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, הוא עמד בנטל ההוכחה הדרוש בתביעה אזרחית ועל כן דין תביעתו להתקבל.

בתגובתם טענו המשיבים, כי צדק בית משפט קמא בקובעו, כי דין תביעת המבקש להידחות, זאת נוכח העובדה כי המבקש שינה גרסתו באשר לנסיבות קרות התאונה. גירסתו  בבית משפט קמא אינה תואמת את גירסתו המוצגת בכתב תביעתה. עוד הם טוענים, כי הנזקים אשר טוען המבקש שנגרמו לרכבו, לא תואמים את שאירע בתאונה, שכן לרכבם שהוא מסוג פיאט פונטו נגרמה שריטה קלה בלבד ואילו לרכבו של התובע מסוג מרצדס, רכב  אשר ידוע בחוזקו, נגרם נזק חמור כל כך כפי שטוען לו המבקש.

6.         במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

7.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 - זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

8.         לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבים אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

9.         לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים  הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ש"ח.

ניתן בלשכתי ביום2/1/06  בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: