החלטה בתיק ברע 2377/06

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (סגן נשיא כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) שבה נדחתה בקשת המבקש 1 ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 לבצע בנכס נשוא הדיון עבודות בניה וכן להכניס או להרשות לאחרים להיכנס לנכס זה. אף שהבקשה נדחתה ונקבע שהמשיבה 2 לה השכיר המשיב 1 את הנכס רשאית להישאר בו, נקבע בהחלטה ששכר הדירה לא יועבר למשיב 1 אלא יופקד בקופת בית המשפט וזאת עד להחלטה סופית בתביעה.

2. המבקש 1 (להלן - המבקש) הנו הבעלים של 1/3 מהמקרקעין ומהבניין המצוי עליהם, שבו נמצאת החנות נשוא המחלוקת (להלן - החנות). חנות זו הוחזקה משך שנים רבות על ידי דייר מוגן בשם מרצל מאיר ז"ל אשר הפעיל בה עד לפטירתו בחודש מרץ 2006 עסק של חנות רהיטים.

3. לאחרונה השכיר המשיב 1 (להלן - המשיב) את החנות למשיבה 2 החל מיום 15.8.06 ועד ליום 30.11.08. לפי הסכם השכירות ניתנה למשיבה 2 אופציה להאריך את תקופת השכירות עד ליום 30.11.2011.

4. לטענת המבקש, המשיב הנו פולש אשר אין לו כל זכויות בחנות ועל כן אין גם תוקף להסכם השכירות שכרת עם המשיבה 2.

5. המשיב טוען, מנגד, שהוא מחזיק בחנות על פי הסכם שכירות שנערך עם אביו של המבקש עוד בשנת 2001, לפיו תושכר לו החנות בשכירות מוגנת החל מיום 19.2.2012, אך אם החנות תתפנה לפני מועד זה תחל השכירות במועד מוקדם.

6. המבקש טען בפני בית המשפט קמא שההסכם משנת 2001 עליו סומך המשיב את זכויותיו הנטענות בחנות מזויף וכי אביו לא היה חותם על הסכם כזה. אולם, בית המשפט קמא קבע כי "נכון לשלב זה אין לפניי כל מסמך המעיד על היותו של החוזה משנת 2001 חוזה מזויף, אם כי ניתן לציין שמדובר בחוזה ש"צץ" לפתע פתאום ומתעוררות שאלות לא קלות לגביו ולגבי הזכויות בחנות".

7. בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על ההחלטה הוא חזר על טענותיו בפני בית המשפט קמא כי המשיב הנו פולש שאין לו כל זכות בחנות וכי חוזה השכירות עליו סומך המשיב את זכויותיו מזויף. המשיב גם מצביע על אינדיקציות שונות אשר לשיטתו תומכות בטענתו שאכן מדובר בחוזה מזויף.

8. לאחר הגשת הבקשה למתן רשות ערעור הגישה המבקשת 2 בקשה להצטרף להליך זה, וזאת על יסוד הטענה כי ביום 21.9.06 היא רכשה את חלקו של המבקש בבניין ובהמשך, ביום 29.10.06, היא רכשה גם את זכויותיהם של יתר בעלי המקרקעין. לטענת המבקשת 2, בהיותה בעלת הזכות להירשם כבעלים של המקרקעין עומדת לה הזכות להצטרף, לצד הבעלים הרשומים של המקרקעין, לכל ההליכים המתנהלים לגבי החנות נשוא הדיון. בהחלטה מיום 16.11.06 התרתי את צירופה של המבקשת 2 להליך זה. בכתב טענות נוסף שהגישה המבקשת 2 בהליך זה היא תמכה בטענותיו של המבקש והוסיפה, שקודם לרכישת הזכויות במקרקעין היא לא ידעה על כך שהמשיב התקשר עם המשיבה 2 בהסכם להשכרת החנות. לטענת המשיבה 2, בדעתה להקים במקום פרויקט בנייה. לצורך כך היא צריכה לתפוס חזקה בחנות וכניסת המשיבה 2 לחנות עשויה לפגוע קשה בזכויותיה ובאפשרות לקדם את הפרויקט.

המשיבים מתנגדים לבקשה ואוחזים בהחלטתו של בית המשפט קמא.

9. בינתיים, ביום 1.10.06, הורה בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) לעכב את ביצוע ההחלטה (של בית המשפט קמא) המבטלת את צו המניעה הזמני. החלטה זו בוססה, בין היתר, על הטעם שלפי סעיף 17 להסכם השכירות לקיומו טוען המשיב,  התחייבו השוכרים לא להעביר את המושכר לאחר. פועל יוצא מן האמור, נקבע בהחלטה, הוא ש"למשיב 1 אין זכות להשכיר את החנות לאחר, מה גם שמטרת השכירות הנה למגורי השוכרים והפעלת חברת שער דוד בע"מ".

10. כנראה בתגובה להחלטתו דלעיל של כב' השופט שפירא צירף המשיב לכתב טענות שהגיש במסגרת הליך זה מסמך נוסף שכותרתו "הסכם השראה לחנות בשכירות בלתי מוגנת לדייר משנה" אשר לפי האמור בו נחתם ביום 11.6.01, לפיו ניתנה למשיב ולחברה שבשליטתו (שער דוד בע"מ) הזכות להשכיר לדייר משנה את החנות (להלן - "הסכם ההשראה").

11. בהקשר להסכם ההשראה זה הגיש ב"כ המבקשים לאחר הדיון שקוים בבקשה, בקשה ליתן לו רשות להשלים טענותיו. בין היתר הוא טען כי מדובר במסמך מהותי שלא הוצג על ידי המשיב בפני בית המשפט קמא וכי המסמך מזויף.

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שאין עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא כי "נכון לשלב זה אין ..... כל מסמך המעיד על היותו של החוזה משנת 2001 חוזה מזויף". עם זאת מקובל גם עליי, כפי שהיה מקובל על בית משפט קמא, שהסכם זה מעלה שאלות לא קלות לגבי מהימנותו ולגבי הזכויות שהוקנו בחנות מכוחו. לאור שאלות אלה קבע בית המשפט קמא, שבמאזן האינטרסים שבין הצדדים ובהתחשב בכך שבינתיים המשיבה 2 החלה בביצוע שיפוצים בחנות, ראוי, מחד, להתיר את המשך שהייתה של המשיבה 2 בחנות ומאידך, כי שכר הדירה שהמשיבה 2 תשלם עבור השימוש בחנות לא יועבר למשיב אלא יופקד בקופת בית המשפט. לדעתי, איזון זה שערך בית המשפט קמא הוא איזון ראוי שאין עילה להתערב בו.

13. אמנם, כפי שטוען ב"כ המבקשים "הסכם ההשראה" לא הוצג בפני בית המשפט קמא. אולם, מסתבר שגם הטענה (עליה בא אותו הסכם לענות) שלמשיב לא הייתה זכות לפי הסכם השכירות הנטען על ידו להשכיר את הנכס לא באה בפני בית המשפט קמא. לאור כך, אינני רואה מקום לדון בטענה זו לראשונה בשלב הערעור, כמו שגם אינני רואה מקום לדון בשלב זה בטענה ש"הסכם ההשראה" מזויף, מה גם שמדובר בטענה עובדתית שלא ניתן להוכיחה בפני ערכאה זו.

14. עניינים נוספים שלא עלו בפני בית המשפט קמא נוגעים לטענתה של המבקשת 2, כי לא ידעה לפני רכישת הבניין שהמשיב השכיר את החנות למשיבה 2  וכן לטענתה בדבר הנזקים אשר עשויים להיגרם לה עקב העיכוב בביצוע פרויקט הבנייה שהיא מתעתדת להקים במקום. העניין האחרון לא עלה בפני בית המשפט קמא הואיל והמבקשת 2 רכשה את זכויותיה במקרקעין רק לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא. אומנם התרתי את צירופה של המבקשת 2 להליך הנוכחי, אך צירוף זה לא נועד כדי לקיים בפני ערכאה זו בירור עובדתי בנושא שלא עמד בפני בית המשפט קמא. אינני שולל את האפשרות ששיקולים אלה שמעלה המבקשת 2, אם יבואו בפני בית המשפט קמא, ישנו את האיזון שנערך על ידו ואשר הביא לדחיית הבקשה למתן צו המניעה הזמני. אך לצורך כך על המשיבה 2 לבקש את צירופה כצד לתביעה ולבקש לשנות את ההחלטה וליתן צו מניעה זמני.

15. לאור האמור אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.