החלטה בתיק ברע 2334/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה (כב' השופט אהרן גולדס - ס.נ.) מיום 14.08.06, לפיה נדחתה בקשה לסילוקה על הסף של תביעה מחוסר סמכות עניינית.

המשיבות, חברות קבלניות ובעלות זכויות במקרקעין, ברחוב אפעל 15 בפתח-תקוה (להלן: "המגרש").

בתאריך 31.01.02 הגישו המשיבות בקשה לקבלת היתר בניה על המגרש.

כתנאי למתן היתר הבניה נדרשו המשיבות על ידי המבקשת לשלם היטלי ביוב וסלילה בסכום של 4,117,131 ש"ח.

המשיבות בדקו ומצאו כי ההיטלים הוטלו ונגבו ביתר, תוך חריגה מסמכות, ופנו אל המבקשת בתאריכים 22.03.05 ו- 17.04.05, בדרישה להשבת ההיטלים שנגבו ביתר.

בתאריך 8.5.05 נדחתה דרישתן.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בפתח-תקוה תבעו המשיבות השבתם של היטלי סלילה וביוב, שלהשקפתן הוטלו עליהן בחוסר סמכות.

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לסילוקה על הסף של התביעה, ככל שהיא נוגעת להיטל הביוב, מאחר שלהשקפתה הסמכות לדון בטענות לענין היטלי ביוב נתונה לועדת הערר לענייני ביוב.

כב' סגן הנשיא גולדס דחה את הבקשה והחלטתו הינה נשוא הבקשה שבפני.

בדיון בתאריך 13.12.06 נשאלה המבקשת מה עמדתה באשר לאפשרות, לפיה המועד להגשת ערר לועדת ערר לענייני ביוב, יוארך בהסכמה.

בא כוחה דחה את האפשרות, אולם לאחר שיקול נוסף הודיע לבית המשפט כי לאחר שנשקלה הסוגיה בשנית, מוכנה המבקשת להאריך את המועד למשיבות לצורך הגשת ערר לועדת ערר לענייני ביוב, וזאת לצורך פשרה בלבד ומבלי שהדבר יהווה תקדים.

ב"כ המשיבות דחה את ההצעה מאחר שלהשקפתו הסמכות לדון בתביעות להשבה נתונה לבית משפט השלום.

דיון

סוגיית חלוקת הסמכויות בין הערכאות נדונה בשלושה פסקי דין מנחים: רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום השקעות בע"מ ואח' פ"ד נד(4) עמ' 481 (להלן: "הלכת יזום") שם נקבע כי הסמכות לדון במכלול החיובים הנוגעים להיטל ביוב, אגרת חיבור ואגרת צינורות מים נתונה לגופי הערר הפועלים מכוח החוקים הנוגעים לענין.

ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח' (להלן: "ענין בלונדר") נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תקיפה של דרישת תשלום אשר הוצאה על ידי רשות מקומית הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול דעת אם לאו.

"הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה בסייג הקבוע בפרט 8(א) ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים, זאת ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם בצועה של הפעולה המינהלית או האם מדובר ב"פעולה טכנית גרידא". (ההדגשה שלי ש.ד.).

קביעה גורפת זו, אשר תחמה את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים על פי זהות הגורם שאת החלטתו מבקשים לתקוף, בהסתמך על סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 ופרט 8(א) לתוספת הראשונה, סויגה במידה מסויימת, תוך אבחנה בין תביעות להשבת כספים ששולמו בפועל לבין עתירות לסעד הצהרתי הנוגע לחוקיות דרישת התשלום ברע"א 6590/95 עיריית אשקלון נ' צרפתי (להלן: "ענין צרפתי") שם נקבע על ידי כב' השופט גרוניס, כי שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים תוכרע על פי הסעד הנתבע:

"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המינהל ... בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות .... לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהלים. שונים פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית".

וממשיך כב' השופט ומבהיר את אופן יישומו של  "מבחן הסעד":