החלטה בתיק ברע 232/05

1.         המשיב, טכנאי אלקטרוניקה במקצועו, הגיע אל המבקשת בעקבות מודעה שתלתה ברחוב, לפיה דרושים עובדים במקצועות לעבודות בניין. בפגישה שהתקיימה במשרדי המבקשת הוסבר למשיב כי עובדים אצלה בעבודות CNC. על כן הוצע למשיב להירשם לקורס CNC אשר יחל לאחר שירשמו מספיק אנשים ובינתיים יוכל המשיב לעבוד אצל המבקשת כפועל בניין. לאור הסכמת המשיב, נערך בין הצדדים חוזה עבודה ובמסגרתו הסכים המשיב להירשם לקורס האמור ולשלם את עלותו בסך 5,500 ש"ח. כן צויין בחוזה כי אם המשיב יבטל את השתתפותו בקורס בטרם תחילתו, ישלם למבקשת דמי ביטול בסך 50% מעלות הקורס, ואילו ביטול ההשתתפות בקורס לאחר שהחל, יגרור תשלום מלוא עלות הקורס. המשיב התחיל לעבוד אצל המבקשת בעבודות בניין החל מיום 8.7.03 ועד ליום 5.8.03, מועד בו פוטר מעבודתו. על רקע זה המשיב לא השתתף בקורס וכטענתו, במועד בו פוטר, הודיע למבקשת על ביטול השתתפותו בקורס ואף שילם לה במזומן סך של 2,750 ש"ח כדמי ביטול. בעת קבלת תלוש השכר, התברר למשיב שניכו משכרו סכומים נוספים בגין ביטול השתתפותו בקורס.  

2.         בבית הדין האזורי בחיפה (הרשם אלכס קוגן; ד"מ 1297/04) התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר, החזר תשלום בגין ביטול הקורס ותשלומים אחרים המגיעים לו בגין עבודתו אצלה. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים קבע בית הדין האזורי, על יסוד הנתונים שעמדו בפניו, כי המשיב הודיע למבקשת במועד בו פוטר על ביטול השתתפותו בקורס, אשר טרם החל ושילם לה סך של 2,750 ש"ח. כן קבע בית הדין כי לא רק שהמשיב לא קיבל מהמבקשת שכר עבודה בגין עבודתו כפועל בניין, אלא אף שילם למבקשת מכיסו כספים בגין ביטולו של הקורס שמעולם לא התקיים וזאת פעם אחת במזומן ופעם שניה כאשר נוכה משכרו סכום נוסף בגין ביטול אותו קורס. עוד קבע בית הדין האזורי כי המבקשת לא הוכיחה כי התקיים כלל הקורס אליו נרשם המשיב. כן צוין כי אף אילו הוכח קיום הקורס, אין כל יחס בין הפיצוי המוסכם בחוזה לבין הנזק שניתן היה לצפות במעמד חתימתו של החוזה מביטול השתתפות בו  והמשיב היה חסר מודעות להסכמתו על שיעור הפיצוי בו יחויב במקרה של הפרה. כפועל יוצא, חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיב סכום של 2,750 ש"ח שנוכה משכר עבודתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויבה המבקשת לשלם למשיב סכום נוסף בגין שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בניכוי סכום ששולם למשיב בגין עבודתו וכן פדיון חופשה שנתית, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית הדין החליט לחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח. 

3.         בבקשה לרשות ערעור מעלה המבקשת טענות שונות שעיקרן נסוב על קביעות עובדתיות בפסק הדין של בית הדין האזורי. בנוסף, טוענת המבקשת כי חלק מקביעותיו של בית הדין האזורי ניתנו בחוסר סמכות. כך, לטענתה, הרשם לא היה מוסמך במסגרת התביעה לשכר עבודה להורות על השבת התשלום שנגבתה המבקשת מהמשיב עבור קורס, שהרי הסכום האמור אינו חלק משכר עבודתו. כן נטען כי לא רק שהמשיב לא הוכיח את טענתו בנוגע לבטלות הדרישה לתשלום דמי ביטול, אלא שבית הדין האזורי הפך את נטל ההוכחה והעבירו לכתפי המבקשת, שלא בהתאם לעקרונות דיני הראיות. עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום להטיל עליה סכום הוצאות עונשי שהינו חריג ויוצא דופן. לטענתה, ההוצאות החריגות נפסקו בלא כל יחס להתנהגות הצדדים במהלך ההתדיינות ואף פסיקת הסכום מעידה על כך שלא ניתן לה יומה בבית הדין. בד בבד הגישה המבקשת בקשה להגשת ראיה נוספת בנוגע לטענותיה בדבר קיום הקורס אליו נרשם המשיב. 

4.         לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסק הדין של בית הדין האזורי, החלטתי לדחות את בקשת המבקשת מבלי לבקש את תגובת המשיב, וזאת לפי תקנה 85 (ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991.

5.         פסק דינו של בית הדין האזורי הוא עובדתי גרידא. בית הדין קבע ממצאים על יסוד התרשמות מן העדויות שבאו בפניו ועל יסוד בחינת כלל נסיבות העניין. בית הדין האזורי שמע את טיעוני הצדדים והעדיף את גרסת המשיב על פני גרסאות של עדי המבקשת. מסקנותיו של בית הדין מעוגנות בעדות המשיב, אשר נמצאה כאמינה וכנכונה. יצויין כי בית הדין קבע, על יסוד התרשמותו מעדות המשיב, כי לא רק שהמשיב לא קיבל שכר עבודה כלשהו בגין עבודתו כפועל בניין, אלא עוד שילם פעמיים כספים למבקשת מכיסו בגין ביטול השתתפותו בקורס. בית הדין הוסיף וקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי התקיים כלל אותו קורס אליו נרשם המשיב וגם לו היה מוכח, אין כל ייחס בין הפיצוי המוסכם בחוזה לבין הנזק שניתן היה לצפות במעמד חתימתו (סעיפים 12, 14 ו- 15 לפסק הדין). כן נקבע כי המבקשת הציגה בבית הדין מספר גירסאות וגירסתה הרביעית, אשר ניתנה על ידי אחד מבעליה ומנהלה, תואמת את גרסתו של המשיב בנוגע לימי עבודתו בפועל. אין משקל לטענת המבקשת לפיה היה מקום להעדיף את עדותם של שלושת עדיה שכולם העידו כי המשיב לא שילם סכום כלשהו במזומן, כטענתו. העובדה שהמשיב שילם את הסך של 2,750 ש"ח עולה מאישורה של גב' מרינה פטרובה, שפעלה מטעם המבקשת, שרשמה שהמשיב ביטל את השתתפותו בקורס ושילם את דמי הביטול (סעיף 8 לפסק הדין). הדבר נעשה בנוכחות עובד נוסף של המבקשת ודי בכך כדי לקבוע שהמשיב שילם את "דמי הביטול".

כלל הוא שאין ערכאת הערעור, קל וחומר בבקשה לרשות ערעור, מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מן העדויות וכלל הראיות. בית הדין לא התעלם מכלל עובדות המקרה, ומטענות המבקשת, אך מהימנות הגרסה של המשיב היא שהכריעה את הכף ואיני מוצא הצדקה לחרוג מאותו כלל. גם נימוקי הבקשה לרשות ערעור אינם כוללים כל טיעון מיוחד שיש בו כדי להצדיק קיום דיון בערכאת הערעור, מקום שאין לכך זכות בחוק.

בנוסף לכך לא מצאתי כל יסוד לטענת המבקשת כי לא ניתן לה יומה בבית הדין. המבקשת הוזמנה לדיון, התייצבה והשמיעה את גרסתו של המשיב במלואה, אלא שבית הדין העדיף את גרסת המשיב על פני גרסתה וגרסת עדיה. העובדה שהמשיב היה מיוצג לעומתה אינה בעלת משקל שהרי מדובר בהליך פשוט בו אין כל הכרח או חובה לייצוגו של בעל דין על ידי עורך דין דווקא.

6.        אשר לטענה בדבר סמכות הרשם- ממכלול נסיבות העניין עולה כי המבקשת סברה שהיא זכאית בהתאם לחוזה לקזז את חובותיו של המשיב בגין הקורס משכר העבודה. בנסיבות אלה התביעה היא לתשלום שכר עבודה, עניין שהוא בסמכות הרשם.

7.        אשר לתשלום הוצאות- הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת. מכלול הנסיבות, כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי, אינו מצדיק סטייה מן הכלל. זאת לאור קביעת בית הדין האזורי בדבר התנהגותה של המבקשת וחוסר תום לב קיצוני מצידה "שהוליכה שולל את התובע ומצאה אותו "כטרף קל", ימים ספורים בלבד לאחר עלייתו ארצה" (סעיף 12 לפסק הדין). בנסיבות העניין אין החלטת בית הדין האזורי מצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו בתשלום ההוצאות.

8.         הבקשה נדחית.  הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

            לאור התוצאה, מתייתר הדיון בבקשה לצירוף ראיה.

ניתנה היום י"ז  אדר ב, תשס"ה (28 מרץ, 2005), בהעדר הצדדים.

                                                                                              ______________

                                                                                                שמואל צור, שופט