החלטה בתיק ברע 2228/06

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י. ברקלי) מיום 22.5.06 בשתי בקשות ביניים שהמבקש הגיש במסגרת ת"א 11655/99 בו נדונה תביעתו נגד המשיבה לביטול הסכם המסדיר את אופן פרישתו מעבודתו אצלה, וכפועל יוצא לחיובה לשלם לו סכומים שונים. בתחילה נדחתה התביעה בפסק דין של בית משפט השלום מיום 16.1.02. המבקש ערער על פסק הדין לבית משפט זה, שפסק בהסכמת הצדדים (ביום 17.12.02) לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שידון בסכסוך מראשיתו על יסוד כתבי תביעה והגנה מתוקנים שיוגשו. כתבי טענות מתוקנים אלה הוגשו; לאחר מכן הוגשו תצהירי עדויות ראשיות; התיק נקבע לשמיעת ההוכחות; אך ישיבת ההוכחות נדחתה בשל אי-התייצבות המבקש, שבסמוך לאחר מכן החליף את בא-כוחו. ביום 4.4.06, סמוך קודם למועד ישיבת ההוכחות הנדחית, הגיש בא-כוחו החדש של המבקש חמש בקשות, שהמשותף להן הוא הגשת ראיות נוספות. בקשת רשות הערעור דנן סבה על שתיים מאותן בקשות, שנדחו.

הראשונה מן השתיים (בש"א 3432/06) הנה בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית של עד נוסף מטעם המבקש. מדובר בעדותו של מר שלמה זהבי, שלדברי המבקש צפוי לסייע ולתמוך בגרסתו בדבר העושק שהמשיבה הפעילה כלפיו על ידי שיבוצו בעבודה שאינה מתאימה למצב בריאותו, הפעלת מעקבים אחר תנועותיו ונוכחותו בעבודה, ולבסוף העמדתו לדין משמעתי והשעייתו מהעבודה. בדחותו טענה זו ציין בית משפט קמא כי התרת הגשת התצהיר לא תעלה בקנה אחד עם החלטותיו הקודמות בהן נקבעו המועדים - שכבר חלפו - להגשת תצהירי העדויות. אמנם מוקנית לבית המשפט סמכות להאריך מועדים ולסטות מסדרי הדין; אך לסטיה שכזו לא מצא בית המשפט מקום לאחר שעיין בתצהיר ולא שוכנע שיש בעדותו הצפויה של מר זהבי כדי לתרום לבירור המחלוקת הנדונה בתביעה. המבקש חולק על קביעה זו וסבור כי עדותו של מר זהבי רלוונטית ביותר לבירור טענת העושק, בהיותה מסייעת ומחזקת במספר נקודות את העדות היחידה שלו בנדון.

הבקשה השניה שעל דחייתה מתבקשת רשות הערעור (בש"א 3433/06), הנה להגשת חוות-דעת של מומחה רפואי (ד"ר איתן גור) המצביעה על קיומן של הפרעות נפשיות שפגעו בכושר השיפוט של המבקש בעקבות פציעתו בפיגוע טרור בשנת 1989. המבקש סבור כי יש בחוות-דעת זו לתמוך בטענתו בדבר הפגם שנפל ביכולת השיפוט וההבנה שלו בעת חתימתו על הסכם הפרישה. בית משפט קמא דחה את הבקשה בשל השיהוי הלא סביר בהגשתה, בסמוך למועד שנקבע לשמיעת ההוכחות. לשיהוי זה לא מצא בית המשפט הצדקה, שכן " הטענה שהתובע סובל וסבל בנפשו קיימת מאז תחילת בירורו של התיק ואין לקבל את הנימוק שחילופי עוה"ד הם שהביאו להארה שדרושה חוות דעת מומחה עדכנית". המבקש תוקף נימוק זה באומרו כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מחילופי הגברי בייצוגו, ולנוכח המשימה שהוטלה על בא-כוחו החדש ללמוד את החומר הרב שהועבר אליו, וכי בנסיבות המיוחדות בהן נקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור העולה על 90% מן הראוי היה להעדיף את שיקול הצדק על פני עקרונות הפרוצדורה הרגילים. חסימת האפשרות להגיש את חוות-הדעת, טוען המבקש, תמנע בעדו את הוכחת טענתו באשר למצבו הנפשי הלקוי בעת החתימה על ההסכם, טענה שאמנם הועלתה על ידו עוד בתחילת ההליך אך לא הוכחה באמצעות חוות-דעת של מומחה, ובפועל נדחתה בפסק הדין הקודם בשל חוסר הוכחה.

שקלתי את הנטען בבקשה ולא מצאתי כי יש בו לגלות עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הדיוניות של הערכאה המבררת. לפיכך אין הבקשה מצריכה תשובה ודינה להידחות כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.  

ההחלטה באשר למועד הבאת הראיות והארכתו של מועד זה מסורה בידיה של הערכאה האמורה לשמוע את הראיות. ממילא, שיקול הדעת של אותה ערכאה רחב ביותר, ואילו היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בשיקול דעת זה צר למדי. על כך אמר בית המשפט העליון כי " אין דרכו של בית-משפט זה להתערב בשיקול-דעתו של השופט על-פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו" (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441, 443). ועוד, ש" אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 211). כלל זה יושם גם לגבי סירוב של הערכאה המבררת להתיר הזמנת עד מסוים (רע"א 1783/03 חסון נ' אפל, תק-על 2003(3) 681) או להתיר תיקון כתב תביעה בעיצומה של הגשת תצהירי העדויות, שהרי " הערכאה המבררת היא האחראית על ניהול הדיון בפניה, ונתון לה שיקול דעת רחב בהחלטות כגון זו" (רע"א 2227/03 שבתאי נ' קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ, תק-על 2004(2) 2302). הוא הדין במקרה דנן.

ההימנעות מהתערבות בהחלטות דיוניות אלו ואחרות מוגבלת " בדרך כלל, כדי למנוע עיוות דין" (רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, תק-על 99(2) 540; רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ,  פ"ד נט(2) 198, 206). אינני סבור כי החלטת בית משפט השלום גורמת לעיוות דין. בית המשפט גילה אורך רוח משמעותי כלפי המבקש, איפשר לו להגיש את כתב התביעה המתוקן כשמונה חודשים לאחר שניתנה לכך הרשות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, דחה מספר פעמים את המועד להגשת תצהירי העדות, ולבסוף אף ביטל את ישיבת ההוכחות ביום בו אמורה הייתה להתקיים בשל אי-התייצבות המבקש למרות שבתעודה הרפואית שהוגשה מטעמו נאמר כי אינה בתוקף עבור מוסדות משפטיים. בית משפט השלום הוסיף וגילה התחשבות במבקש גם במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, בה נעתר לבקשותיו להגשת התשובות לשאלון ולהתרת זימונו באיחור של מר טוני כץ לעדות, בשל הפוטנציאל הגלום באלה לגילוי האמת. במצב דברים זה, אין מקום להתערב בהערכתו של בית משפט השלום בדבר מידת התרומה הצפויה מעדותו של מר שלמה זהבי לקידום בירורה של המחלוקת, הערכה המסורה בידי הערכאה המבררת ולא בידי ערכאת הערעור. כמו כן, אין למצוא עיוות דין בסירוב להתיר הגשת חוות-דעת רפואית קרוב לשלוש שנים וחצי לאחר החזרת התיק לערכאה המבררת וקרוב לשנתיים וחצי לאחר מתן החלטתה (מיום 8.1.04) על הגשת תצהירי העדות הראשית, והכול בשעה ששאלת " הפגמים ברצון אשר לטענת המערער הנו זכאי לבטל בעטיים את ההסכם" הוזכרה עוד בהסכמה על החזרת התיק, כאמור בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 17.12.02. מול חששו של המבקש כי חסרונה של חוות-הדעת יקשה עליו להוכיח את טענתו בדבר מצבו הנפשי בעת חתימת הסכם הפרישה, ניצבים השיבוש והעיכוב הניכרים שהגשת חוות-הדעת בשלב כה מאוחר צפויה לגרום, שהרי המשיבה כבר הודיעה על כוונתה להגיש - ככל שתותר למבקש הגשת חוות-הדעת כעת - חוות-דעת נגדית (הליך הכרוך לפי תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי בהעמדת המבקש לבדיקה בפני מומחה מטעם המשיבה) ולתקן את תצהירי עדותה. כל זאת, כאשר הבקשה להגשת חוות-הדעת הועלתה בערבו של המועד הנדחה לשמיעת ההוכחות, לאחר שמועד ההוכחות המקורי נדחה לפנים משורת הדין חרף מחדלו של המבקש, ובלא שדבר מנע בעד המבקש להגיש את חוות-הדעת במשך שלוש וחצי השנים שחלפו מאז החזרת התיק לדיון מחודש (לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי חוות-הדעת צריכה הייתה להיות מצורפת עוד לכתב התביעה המתוקן). אשר לניסיון המבקש לתלות את קולר המחדל בעורך הדין שייצג אותו בשעתו, יפים דבריו של בית המשפט העליון בבר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774: " איננו יודעים - ואין זה מעניננו לדעת - אם היה זה מחדלו של המבקש או מחדל פרקליטו. הכלל הוא שלוחו של אדם כמותו. ראה: ROWE V. TREGASKES; (1968), 1 W.L.R.1475 . אם לא המבקש עצמו אלא פרקליטו דאז גרם על-ידי מחדלו החוזר לדחיית התובענה, תרופתו של המבקש היא לתבוע פיצויים מפרקליט. ראה : FITZPATRICK V. BATGER AND CO. LDT.; (1967), 1 W.L.R. 706".

מטעמים אלה נדחית הבקשה. מאחר שלא נדרשה מהמשיבה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. הערבון שהפקיד המבקש יושב לו.

ניתנה היום י"ג באייר תשס"ז (1 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: