החלטה בתיק ברע 2227/07

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) מיום 11/11/07 בבש"א 16458/07 ובבש"א  16455/07 בקשר לתיק הוצל"פ 1605030074, בנוגע לצו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר הוצא כנגד המבקש וביטולו הותנה בהפקדת ערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מוגבלת בזמן, בקופת בית המשפט בסך 300,000 ש"ח וערבות צד ג' לתשלום יתרת סכום התביעה.

3.         צו עיכוב יציאה מן הארץ ניתן, לאחר שההתנגדות שהגיש המבקש בתיק ההוצאה לפועל בקשר לחמישה צ'יקים המוחזקים על ידי המשיבה ושחוללו, בהעדר פירעון, נדחתה, והמשיבה רשאית היתה איפוא להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

4.         על פי החלטת בית משפט קמא מדובר בחמישה צ'יקים שניתנו בתמורה לסחורה שסופקה על ידי המשיבה למבקש. ההסכם שבין המבקש למשיבה הוא בקשר לאספקת ציוד השקיה, הכולל, צנרת, ממטרות, מתזים ומשאבות בקשר לעבודות שמבצע המבקש בחווה באתיופיה.

            תחילה טען המבקש כי מלוא התמורה שולמה, לאחר מכן במסגרת חקירתו הנגדית התברר כי לאחר שב- 21/9/06 ביצע המבקש העברה בנקאית לטובת המשיבה בסך של 160,407 דולר. בעקבות הסכמה ביניהם מיום 27/9/06 הסכימה המשיבה להחזיר למבקש סכום של 108,882 דולר, וכנגד החזרת הסכום האמור העביר המבקש למשיבה ששה צ'יקים על סך של 21,485 דולר כל אחד. שלושה מן הצ'יקים הנ"ל כלולים באלה שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל ולהם צורפו שני צ'יקים נוספים.

            למרות האמור לא הזכיר המבקש את הסכום שהוחזר, ולמעשה פרע רק 52,000 דולר מתוך הסכום של 160,407 דולר. בנסיבות אלה קבע בית משפט קמא, כי טענת המבקש לפיה מדובר בצ'יקים לביטחון, דינה להידחות.

            עוד קבע בית משפט קמא כי על פי הראיות שהוצגו, הרי אותה מסקנה מתבקשת בנוגע לכל חמשת הצ'יקים המוחזקים על ידי המשיבה, ואשר ניתנו עקב עסקאות שבוצעו, ולא כצ'יקים לביטחון.

5.         לפיכך, ולאור הממצאים האמורים דחה בית משפט קמא את ההתנגדות וממילא עומד כנגד המבקש פסק-דין על חוב העולה על חצי מיליון ש"ח. לפיכך, אין עוד צורך לדון בשאלת קיומה של עילת תובענה, שכן זו הוכחה ונתקבלה.

בנסיבות אלה, בחן בית המשפט  את השאלה אם יציאתו של המבקש לאתיופיה תכביד על ביצועו של פסק-הדין. על פי העובדות שהיו בפני בית משפט השלום נקבע, כי המבקש  עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת וכי הוא עתיד לטוס מאתיופיה לאירופה באופן תדיר וכמעט קבוע לצורך פגישות עם לקוחות. עוד עולה מן ההחלטה כי חברתו של המבקש היא עורכת דין ילידת אתיופיה המתגוררת שם והנמצאת בהליכי גיור. למבקש אין בארץ נכסים הרשומים על שמו.

בהתבסס על הממצאים המפורטים לעיל קבע בית המשפט כי מרכז חייו מצוי בחו"ל ועתיד להימצא שם במשך השנים הקרובות. ביציאתו מן הארץ יהיה כדי להכביד על ביצוע תשלום החוב. עוד ציין בית המשפט, שעל אף שמדובר במבקש שהוא מג"ד בצה"ל בדרגת סגן אלוף, אשר עתיד להיקרא לשירות מילואים לעיתים קרובות, על פי טענתו, אין בכך כדי למנוע הוצאת הצו, באיזון המתאים בין זכותה של המשיבה כנושה לבין זכותו של המבקש כבעל חוב.

7.         בבקשה בפני חזר המבקש והעלה את טענותיו בדבר פגיעה בזכות יסוד שלו לצאת מן הארץ ככל שיחפוץ. עוד טען, כי טעה בית משפט קמא משהורה על הוצאת הצו והתנה ביטולו בחיובים להבטחת ביצוע מלא של תשלום החוב. תוצאה כזו לדעת המבקש אין בה כדי ליתן משקל נכון לזכות היסוד שלו.

            אין מקום  לדעתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא במיוחד כאשר על פי תוכנה של הבקשה אין אזכור או פירוט של נכסים או בטוחות כלשהן שיש בהן להבטיח סילוק מלוא החוב, עוד נראה כי בית משפט קמא איזן נכונה בין הזכויות של בעלי הדין, ואין מקום ליתן רשות ערעור.

8.         במקרה דנן - ובטרם הוגש ערעור - עומדת בשלב זה קביעתו של בית משפט השלום לפיה חייב המבקש למשיבה סכום העולה על חצי מיליון ש"ח, וכן כי מרכז עסקיו נמצא בחו"ל, לרבות חיי חברה וכי שם הוא שוהה רוב ימות השנה. למבקש אין נכסים בארץ. גם בבקשה שהוגשה אין המבקש מציע כל דרך אחרת אשר יהיה בה כדי להקל על גביית הסכומים, שהמשיבה זכאית להם, לאחר שההתנגדות נדחתה.

לצד זכותו הבסיסית של המבקש לצאת מן הארץ, עומדת זכותה של המשיבה, גם היא במעמד של זכות יסוד - זכות הקניין - שבשלב זה אינה שנויה במחלוקת, ואשר לפיה על המבקש לשלם למשיבה את מלוא הסכומים המגיעים לה על פי הצ'יקים המוחזקים על ידה.

אף אחת מן הזכויות הנ"ל אינה עומדת כזכות בלעדית. כדי שיגשים המבקש את זכותו לצאת מן הארץ, עליו להצביע על מקורות אפשריים, בבקשה בפניי, אשר יהיה בהם כדי לאפשר מימוש זכותה של המשיבה, תוך פגיעה פחותה בזכותו שלו.

9.         לאור הפירוט האמור, ההפניה לרע"א 6424/98 ( סימון דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ (בפירוק וכינוס נכסים) פ"ד נג(1) 280) אין בה כדי לסייע בידי המבקש. בענייננו לא מדובר בסעד זמני בטרם התבררה עילת התביעה, וממילא לא עומדת עוד שאלה בפני בית המשפט בדבר קיומם של סיכויי הצלחה בהליך המתקיים או הצפוי להתקיים, בקשר לחבותו של המבקש לשלם למשיבה את מלוא סכום הצ'יקים בהם היא מחזיקה.

זאת ועוד, מעבר לקביעה בדבר החובה לשאת במלוא החוב העומד על סכום העולה על חצי מיליון ש"ח, נעשתה בענייננו גם בחינה של "המידתיות", הנדרשת לפי סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בידי המבקש אין להציע כל ערובה אחרת ממשית, אשר יהיה בה כדי להבטיח ביצוע תשלום החוב של המבקש.

            לפיכך,  ההחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום מעוגנת היטב בחומר שהיה מצוי בפני בית המשפט, ומסקנותיו של בית המשפט ממלאות אחר התנאים אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון בהחלטה האמורה (רע"א 6424/98), לצורך המשך תוקפו של הצו.  

בנסיבות אלה אין מקום ליתן רשות ערעור.