החלטה בתיק ברע 2218/07

המבקשת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים אולם, בשל טעות כלשהי, לא נפתח תיק איחוד.  על פי החלטה מיום 11.5.04, אשר הכריזה על המבקשת כמוגבלת באמצעים והורתה על פתיחת תיק איחוד, היה על המבקשת להפקיד סך של 1,000 ש"ח ולאחר מכן - לשלם תשלום חודשי בסך 400 ש"ח.

המבקשת הפקידה סך של 1,000 ש"ח, אולם לא המשיכה ושילמה את הסך של 400 ש"ח, אשר הוטל עליה לשלם בכל חודש.

ביום 18.9.07, בעקבות בקשת החייבת, אשר הוגשה ביום 9.9.07, ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל בחיפה (מר רובס אבישי) ביום 18.9.07, אשר קבע:

" המזכירות תפתח לחייבת תיק איחוד, כמפורט בהחלטה מיום 11.5.04, בתיק 051386997.

החייבת תפקיד בתיק האיחוד שייפתח, את מלוא הסכום שהיה עליה לשלם מאז הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים ועד היום, וזאת בתוך 30 ימים" (להלן: " ההחלטה הראשונה").

בעקבות ההחלטה הראשונה, הגישה המבקשת, ביום 17.10.07, בקשה לעיון חוזר, אשר נדונה, כאמור, בפני הגב' קלפנר-נבון, אשר קבעה בהחלטתה מיום 22.10.07:

" החלטת כבוד הרשם רובס בעינה עומדת ואף לאחר שעיינתי בנימוקי בקשת החייבת, איני רואה כל מקום לשנותה" (להלן: " ההחלטה השניה").

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה החלטתי, מכח סמכותי על פי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, כי יש לדחותה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

בקשה זו, אשר בפניי, הינה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה השניה.

ראשית יש לומר, כי נראה שהבקשה הוגשה באיחור, שכן ממועד מתן ההחלטה השניה (22.10.07) ועד מועד הגשת הבקשה (13.11.07), עברו למעלה מ- 15 ימים. המבקשת לא ציינה בבקשתה מתי התקבלה אצלה ההחלטה ויש להניח, איפוא, כי הבקשה הוגשה באיחור. מאחר שלא הוגשה בקשה להארכת מועד, דין הבקשה דחייה ולו מן הטעם הזה בלבד.

בנוסף - לבקשה לא צורפה הבקשה לעיון חוזר, אשר בעקבותיה ניתנה ההחלטה השניה ואף לא צויין בבקשה כל נימוק אשר יש בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה הראשונה. לפיכך, על פני הדברים, אין מקום לעיון חוזר בהחלטה הראשונה ומשכך - לא נפל כל פגם בהחלטה השניה.

הלכה היא, כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מביאה בעקבותיה הארכת מועד לתקיפתה של ההחלטה המקורית - רע"א 2888/05 - מרים שכטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח'; בש"א 7477/02 - ד"ר דוד בן צבי נ' רשם המשכונות ו-2 אח' .  

גם כאשר מדובר בהליך ביניים, אשר מטיבו וטבעו אינו סופי, " הכלל הוא שבהעדר שינוי מהותי בנסיבות, או התגלותן המאוחרת של עובדה או עובדות אשר יכולות להביא לשינוי בהחלטה, אין מקום לשוב ולדון באותו עניין עצמו. הטעם לכך נעוץ בעובדה, שלבעל דין המבקש פטור כאמור ניתנת זכות טיעון מלאה להציג את עמדתו ולבססה כראוי בפני בית המשפט. הגשת בקשות חוזרות, אשר תכליתן להוות "מקצה שיפורים" על הבקשה המקורית, מטילה עומס מיותר על בית המשפט.

הידרשות כדבר שבשגרה לבקשות חוזרות מעין אלה מכבידה, על כן, על יכולתו של בית המשפט ליתן שירות לכלל המתדיינים שבפניו. זאת ועוד, בהדרשות כזו לבקשות ל'עיון חוזר' יש גם כדי להכביד על בעל הדין שכנגד, ולעיתים אף להסב לו הוצאות מיותרות... דומה כי ברגיל אין הצדקה לשוב ולהידרש לעניין שכבר הוכרע בו" - רע"א 5168/01 - עליזה ראובני נ' יעקב בן הרוש מוסך שיא .

בענייננו, לא הצביעה המבקשת, אף לא לכאורה, על כל טעם המצדיק עיון חוזר בהחלטה הראשונה ואף לא טענה לטעם כזה.

לפיכך, בהעדר תשתית ולו לכאורית לערעור על ההחלטה הראשונה, אין מקום ליתן רשות לערער.

בנוגע להחלטה הראשונה - כאמור, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל הינו 15 ימים מיום מתן ההחלטה או הצו, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו.

המבקשת לא ציינה בבקשתה מהו המועד בו נתקבלה אצלה ההחלטה הראשונה, אולם לאור כך שהבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידה ביום 17.10.07, ברי כי ההחלטה הראשונה התקבלה אצלה, לכל המאוחר ביום 17.10.07 ומאז ועד להגשת הבקשה דנן עברו למעלה מ- 15 ימים.

עולה מהאמור לעיל, כי הבקשה דנן, ככל שכוונתה לערער על ההחלטה הראשונה, ובמהות - כך הדבר, הוגשה באיחור, ללא שהוגשה בקשה להארכת מועד.