החלטה בתיק ברע 221/07

בית הדין הארצי לעבודה

בנק לאומי לישראל בע"מ                                                   

                              המבקש

שלומי משיח                                 

                   המשיב

בפני השופטת ורדה וירט ליבנה

ה ח ל ט ה

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת ורדה סאמט, עב 8132/04) מיום 8.2.2007 בה, בין היתר, התקבלה בקשת המשיב (להלן: משיח) לעיון בתלושי שכר וטופסי 106 של שמונה עובדים קבועים במבקש (להלן: הבנק).

2.   לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא בפני במסגרת בקשת רשות הערעור, לרבות תשובת המשיב, אני מחליטה לדחותה.

3.   ואלה העובדות לכאורה, בתמצית, כעולה מהחומר שלפני.

משיח הועסק על ידי הבנק, כמתכנת מחשבים החל מחודש יוני 1997 ועד ליום 5.7.04. ביום 31.8.2004 הגיש משיח כנגד הבנק תביעה למתן סעדים הצהרתיים ותביעה כספית. הבנק מצדו הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. במסגרת ההליך עולה שאלת  מעמדו של משיח. קרי, האם מדובר ביחסי עובד-מעביד, וככל שכן, האם זכאי משיח לזכויותיו כעובד והאם זכאי הבנק להשבת סכומים ששולמו למשיח ביתר על-פי ההסדר עמו, ובהשוואה לשכר המשולם לעובדים בתפקיד ובוותק דומה לזה של משיח, אם בהסכם קיבוצי ואם בהסכם אישי.

     עם תחילת בירור התביעות לגופן בפני בית הדין האזורי, הגיש משיח בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים של הבנק. הבקשה כללה, בין היתר, את הדרישה לקבלת תלושי שכר וטופסי 106 לשנים 2001-2004 של העובדים ששמם מופיע במסמך בנק מיום 9.11.03. המדובר במכתב שנשלח בין גורמים שונים בתוך הבנק ובמסגרתו נידונה בקשתו של משיח להיקלט כ'עובד' הבנק ונזכרו שמותיהם של חמישה עובדי בנק אליהם ניתן להשוות את משיח (להלן: חמשת העובדים). בנוסף, כללה הבקשה את הדרישה לקבל תלושי שכר וטופסי 106 לשנים 2002-2004 של שמונה עובדי בנק קבועים, ששמם נזכר בבקשה (להלן: העובדים הנוספים). יוטעם כי הבקשה כללה עוד שתי דרישות נוספות, שאינן קשורות במישרין לבקשה דנא.

     בית הדין האזורי דחה את בקשת משיח באשר לקבלת תלושי השכר כאמור, על שני רכיביהם, ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית דין זה, התקבלה. פסק דין שבערעור ניתן ביום 22.12.2005, ובו התקבל ערעורו של משיח באשר לקבלת נתוני השכר של חמשת העובדים, ונדחה ערעורו בכל הנוגע לקבלת נתוני השכר של העובדים הנוספים (להלן: פסק הדין שבערעור). בדחותו רכיב זה בבקשה, ציין הנשיא אדלר כי " משהבקשה כללית אין להיעתר לה, בשלב זה. עם זאת, יהא משיח רשאי לחזור ולהגיש את בקשתו בעניין זה לאחר שיגלה הבנק את כל הנתונים דלעיל".

4.   ביום 15.10.2006 הגיש משיח בקשה בה, בין היתר, עתר לעיון בתלושי השכר וטופסי 106 של העובדים הנוספים. לטענתו, חמשת העובדים אינם מקבילים לו בוותק ובתפקיד, וכי הם אינם משתווים למעמדו המקצועי.

בית הדין האזורי בהחלטתו, קבע כי: "אחת המחלוקות בין הצדדים נוגעת לשאלת מעמדו של התובע [משיח, ו.ו.ל.], האם היה מנתח מערכות, אם לאו, וכפועל יוצא האם ניתן להשוותו לשמונת העובדים הקבועים שחשיפת נתוני שכרם מתבקשת, הגם שוויתקם ומעמדם, כפי שנטען על ידי הנתבע [הבנק, ו.ו.ל.], עולה לאין שיעור על זה של התובע, או שמא, לחמשת העובדים האחרים שנתוני השתכרותם נחשפו זה מכבר בפני התובע, הרי שמחלוקת זו טעונה בירור עובדתי יסודי, בירור אותו ניתן יהיה לעשות אך ורק בהליך הבאת הראיות/הליך ההוכחות בתיק, וזה טרם החל".

      כפועל יוצא מקביעה זו, קיבל בית הדין את הבקשה והורה על העברת נתוני השכר של העובדים הנוספים, תוך מחיקת שמותיהם.

5.   במסגרת בקשת רשות הערעור, טוען הבנק כי החלטת בית דין קמא מנוגדת להלכה המושרשת לפיה יורה בית דין על גילוי ועיון במסמכים אך אם מדובר במסמכים הרלוונטיים להליך. לגישתו, החלטת בית דין קמא הופכת את סדר הדברים, וקובעת כי רלוונטיות המסמכים תיבחן לאחר גילויים. בנוסף, הדבר מהווה פגיעה בפרטיותם של עובדים אשר אינם צד להליך, ואף אין להשוות בינם לבין משיח נוכח הבדלי המעמד, הוותק והתפקיד ביניהם.

            מנגד, תומך משיח בהחלטת בית דין קמא מטעמיו, ומדגיש את חשיבות קבלת המסמכים האמורים לצורך הוכחת תביעתו. משיח אף מותח ביקורת על התנהלות הבנק בהליך, אשר, לגישתו, פועל באופן שיטתי על מנת למנוע ממנו קבלת מידע הנדרש להוכחת תביעתו.