החלטה בתיק ברע 2124/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק) מתאריך 5.6.06 לפיה נדחתה בקשה לסילוקה על הסף של תביעה בשל מעשה בית דין (בש"א 151858/06 ת.א. 62592/05).

הרקע העובדתי

בתאריך 19.8.03 נכרת בין מבקשת 2 (להלן: " אימפקס") לבין המשיבה הסכם שעל פיו הסכימה אימפקס להקנות זכויות יבוא והפצה בלעדיות של מוצרי חברה בשםSwedish Match וחברות נוספות למשיבה העוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרים נלווים למוצרי טבק כגון מציתים.

תמורת זכויות היבוא וההפצה קיבלה אימפקס 900,000 ש"ח. כמו כן הוסכם על תשלום נוסף שלא יעלה על 1,185,000 ש"ח שישולם על פי מחזורי המכירות של המשיבה עם Swedish Match ועם הספקיות שאיתן תתקשר המשיבה שהיו קשורות קודם לחתימת ההסכם עם אימפקס .

לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים אשר הובאה להכרעתו של הבורר עו"ד ראובן בכר. בפסק דינו מיום 5.12.05 קבע הבורר כי לשונו של ההסכם ברורה ומחזור המכירות אינו מתייחס ל- Swedish Match בלבד, למרות שהמשיבה ייחסה להתקשרות עמה, את עיקר החשיבות. לנוכח מסקנה זו, חוייבה המשיבה לשלם לאימפקס 1,185,000 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

סמוך לאחר מתן פסק הבורר, הגישה המשיבה כתב תביעה נגד שמואל הרשקוביץ אשר הועסק כמנהל שיווק של קבוצת דובק הכוללת את המשיבה (להלן: "הרשקוביץ"), נגד אימפקס ושמואל אלמגור, מנהלה של אימפקס (להלן: " אלמגור").

על פי הנטען, הרשקוביץ קידם את ההתקשרות בין המשיבה לאימפקס בשל אינטרס כלכלי שהיה לו בעיסקה בהיותו שותפו של אלמגור.

בשל ניגוד העניינים המתואר לעיל, נמסרו על ידי הרשקוביץ דיווחים מטעים בקשר להיקף ההתקשרות עם אימפקס וביחס למשא ומתן שנוהל על ידו, כביכול, עם חברה בשם House of Prince (HOP) עמה יצר, לטענתו, קשר ישיר לצורך שיווק סיגריות.

בשל המצגים המטעים שהוצגו על ידי הרשקוביץ בתיאום עם אלמגור שנועדו לקדם את העיסקה עם אימפקס, ולהגדיר את תנאיה באופן שיכללו בה מוצרים שהמשיבה סברה כי תהא זכאית ליבאם, ללא קשר לאימפקס, נכלל בהסכם הסעיף נשוא המחלוקת.

עוד נטען בכתב התביעה כי רק לאחר שאימפקס הגישה דרישת תשלום למשיבה בגין מכירות של סיגריות מתוצרת HOP, למד מנכ"ל המשיבה כי הרשקוביץ ואלמגור הטעו אותו לאורך כל הדרך, וגרמו לחתימתו על הסכם שהתייחס לסיגריות להבדיל ממוצרים נלווים וכי הקשר עם HOP עליו דיווח הרשקוביץ נעשה בהמשך לקשר קודם של אימפקס עם HOP.

לאחר שאימפקס הגישה את תצהיריה במסגרת התביעה שהגישה נגד המשיבה, התברר כי אלמגור והרשקוביץ היו שותפים וכי העסק המשותף אותו הקימו כשל והרשקוביץ הבטיח לפצות את אלמגור באמצעות ההכנסות שיופקו מההתקשרות עם המשיבה.

בשל הקנוניה בין הרשקוביץ לאלמגור שתוארה בהרחבה בכתב התביעה, ואשר על פי הנטען גרמה לניסוחו של ההסכם נשוא הבוררות, דרשה המשיבה השבתם של הכספים ששולמו על ידה על פי פסק הבורר.

המבקשים הגישו לבית משפט קמא בקשה לדחייתה על הסף של התביעה בשל מעשה בית דין.

כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק דחתה הבקשה בנימוקים כדלקמן:

"... התשתית העובדתית שהובאה בבקשה אינה תואמת את האמור בכתב התביעה, אשר אם יוכח מקים עילת תביעה. בפסק הבורר לא נדונו טענות נזיקיות, תרמית, התרשלות ומצגי שווא וכן אין מדובר באותם צדדים".

דיון

בבקשה שבפני טוענים המבקשים כי התביעה שהגישה המשיבה מתבססת על הטענה כי פסק הבורר הושג "בתרמית" כביכול. טענה זו, המוכחשת על ידי המבקשים מכל וכל, מתבססת על עובדות שאינן חדשות והמשיבה ידעה אותן בעת שנוהלה הבוררות.

עוד נטען כי הסעד אותו ביקשה המשיבה הינו השבת הסכום ששילמה על פי פסק הבורר, שמשמעותו ביטול פסק הבורר דה-פקטו.

המבקשים סבורים כי דוקטרינת "מעשה בית דין" מתפרשת גם על טענות שבעל הדין יכול היה להעלותן בהליך הראשון ומנימוקים השמורים עמו לא עשה כן, מאחר שטענות המשיבה בתביעתה מתייחסות לפלוגתא שכבר הוכרעה במסגרת הבוררות ואף נדונו דין התביעה להידחות.

עיון בפסק הבורר ובכתב התביעה מעלה כי הטענות הנוגעות לנסיבות ההתקשרות בחוזה, והמתייחסות למצגים מטעים שהוצגו על ידי הרשקוביץ ואלמגור, כלל לא נדונו על ידי הבורר. המחלוקת אשר בה הכריע הבורר היתה פרשנות ההסכם ככל שהוא נוגע למוצרי טבק, להבדיל ממוצרים נלווים, ההגיון הכלכלי של ההסכם ואומד דעתם של הצדדים; שעה שכתב התביעה עוסק בקשר שקשרו הרשקוביץ ואלמגור להטעות את מנכ"ל המשיבה באופן שמנע ממנו את מלוא המידע הרלבנטי בטרם התקשר בהסכם שנכללה בו תניה המחייבת תשלום תמורת זכויות ההפצה, גם ביחס למוצרי טבק, בניגוד לכל היגיון כלכלי. דהיינו, אין המשיבה טוענת כי פסק הבורר הושג במרמה, אלא לפגמים בכריתת ההסכם הנובעים ממצגים מטעים. לפיכך אין לקבל את הטענה לפיה פתוחה היתה הדרך בפני המשיבה לבקש את ביטולו של פסק הבורר בהסתמך על סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

בדיון בפני הבורר נחלקו בעלי הדין, אימפקס והמשיבה, בשאלת פרשנותו של ההסכם והכרעת הבורר בסוגיה זו מהווה מעשה בית דין ביחסים שביניהן.