החלטה בתיק ברע 2026/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בפתח תקווה שניתן ביום 30/5/06 בת.ק. 2857/03 ע"י כב' השופט ג. שטרסמן. בהסכמת הצדדים, נתן בימ"ש קמא פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"), וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 1,500 ש"ח.

2.         המשיב, הוא התובע, הגיש תביעה על סך 10,000 ש"ח נגד המבקש. בכתב התביעה טען המשיב כי הוא קנה מן המבקש כלב גזעי, אולם זמן קצר לאחר הקניה גילה כי הכלב אינו בריא, וכי הוא נזקק לטיפול רפואי. המשיב טען כי פנה למבקש שהסכים לשלם עבור הטיפול, אולם מאז נותק עמו הקשר והכסף לא שולם. מנגד טען המבקש כי אינו אחראי למצבו של הכלב, שבעת המכירה היה בריא.

3.         לאחר שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, קבע בימ"ש קמא כדלקמן:

"בית המשפט הסביר לבעלי הדין את משמעות הסכמתם, דהיינו שאין בית המשפט חייב לנמק את פסק הדין שלו, אלא די שיקבע את הסכום שלפי שיקול דעתו זכאי לו אחד הצדדים אם יחליט בית המשפט לקבל את התובענה ... בית המשפט חזר אפוא ועיין בכל הנספחים לכתבי הטענות. על יסוד אלה הוא פוסק, שכדי להביא לסילוק מלא ומוחלט של התביעה ובלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין למצבו של הכלב היום, שלוש שנים לאחר עסקת המכירה, ישלם הנתבע לתובע את הסכום של 1,500 ש"ח ...".

4.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בימ"ש קמא התכוון ליצור פשרה על פיה המבקש ישלם 1,000 ש"ח בלבד ואת 500 השקלים הנוספים ישלם מכספי האגרה שיוחזרו לו, אולם כספי האגרה אינם ניתנים להשבה על פי התקנות. לפיכך טוען המבקש כי הוטעה, ויש לבטל את פסק הדין. עוד לטענתו, הסכים למתן פסק דין על פי סעיף 79א' רק בשל לחץ שהפעיל עליו בית המשפט. המבקש מוסיף וטוען כי לאחר הדיון, שלח פקס לבית המשפט בו הוא מבקש לחזור בו מן ההסכמה. לגופו של עניין טוען המבקש כי המשיב לא הוכיח את תביעתו, הן בשאלת אחריותו של המבקש והן באשר לגובה הנזק. עוד לטענתו המשיב לא שילם לו את מלוא התמורה שסוכמה עבור הכלב, ודי בסכום זה בכדי לכסות את הנזקים, אם היו. בתגובתו לבקשה טען המשיב כי בימ"ש קמא הבהיר היטב לצדדים מהם השלכותיו של פסק דין שניתן על דרך הפשרה, וכי לא חלה כל חובה על ביהמ"ש לפסוק כפי שהציע המבקש.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

כלל ידוע הוא כי עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק הן מצומצמות ביותר מבמקרה של ערעור רגיל, וביהמ"ש ייטה להתערב רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות שנקבעו.

ראה לעניין זה ע"א 6695/02 פרופ' אריה שנקמן נ' פרופ' משה זרודי (פורסם באתר האינטרנט נבו), שם נקבע:

"אמנם הסכמת בעלי הדין לפי סעיף 79א' אין בה כדי לשלול מהם, מעיקרא, את הזכות לשוב ולפנות לערכאת ערעור כדי להעלות בפניה את השגותיהם בעניין תוצאותיה של הפשרה ... עם זאת, עילות ההתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט ייטה להתערב בפסק דין של פשרה אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו."

(ראה גם רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ, דינים עליון כרך נ"ג 227).

הדבר נכון פי כמה כאשר מדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, בו אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד.

6.         במקרה זה, לא הציג המבקש כל נסיבה חריגה שיש בה כדי להצדיק התערבות בפסק דינו של בימ"ש קמא, שניתן, כאמור, על דרך הפשרה. כפי שצוין במפורש בפרוטוקול בימ"ש קמא הסביר לצדדים מה משמעותו של פסק דין לפי סעיף 79 א' והם נתנו הסכמתם. העובדה שהתוצאה לא תאמה את ציפיותיו של המבקש - אינה מצדיקה התערבות בפסק הדין. ביהמ"ש שמע את טיעוני הצדדים, התרשם מטענותיהם ונתן את פסה"ד לאחר שיקול דעת ובדיקת כל העובדות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום בלשכתי, כ"ג בכסלו, תשס"ז (14 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים את ההחלטה בדואר.   

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: