החלטה בתיק ברע 1996/07

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת רחל ערקובי) מיום 29.05.07, לפיה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי ממקרקעין וכן בקשה לסעד זמני.

הרקע העובדתי:

בתאריך 03.04.01 ניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט דן מור) פסק דין המורה על סילוק ידו של המבקש מנכס מקרקעין, אליו פלש (ת.א. 93426/97). יחד עם זאת, עוכב ביצוע הפינוי ב-12 חודשים.

סמוך לתום הארכה שניתנה למבקש לפינוי הנכס, הוגשה על ידו תביעה לביטולו של פסק הדין בנימוק שבשל היותו פסול דין, לא היה מסוגל לנהל את הגנתו (ת.א. 2424/02).

במקביל הוגשה על ידו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. כב' השופט דן מור דחה את הבקשה.

בתאריך 15.09.03 קיבלה כב' השופטת (כתוארה אז) גרסטל את בקשת הרשות לערער, והורתה על עיכוב הפינוי עד למתן פסק הדין בתביעתו של המבקש.

למרבה הצער, מתנהלים ההליכים בבית משפט השלום בעצלתיים בשל בעיות הקשורות לאפוטרופוס, וזאת לנוכח הבעייתיות במינויה של אשת המבקש.

כב' השופטת ערקובי, אשר בפניה מתברר ההליך, הגיעה למסקנה על סמך הראיות שהובאו עד עתה, כי בשל הנסיבות החדשות שנתגלו, יש לבטל את עיכוב ביצוע הפינוי.

בקשה להמשך עיכוב הביצוע נדחתה בנימוקים כדלקמן:

"החלטתה של כב' השופטת גרסטל ניתנה בטרם שמיעת התיק ולפני ארבע שנים, כיום לאחר שמיעת התיק ונוכח הנסיבות המיוחדות, שפורטו בשתי החלטותיי אין מקום להעתר לבקשה בלא לקבל בקשה מסודרת וייתכן שאף להורות על ערבויות מתאימות, הבקשה נדחית".

החלטה זו הינה נשוא הבקשה שבפני.

ב"כ המבקש מדגיש לאורך כל הבקשה את מצבו הנפשי של מרשו, ואת העובדה שהנכס משמש מקור פרנסת המבקש ומשפחתו.

טענה אחרונה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות לאשורן. מעבר לעובדה שלא הוכחה זכותו של המבקש במקרקעין, הוברר כי העסק לממכר חומרי בנין, שהוקם על המקרקעין, אינו מוחזק על ידי המבקש או מי מבני משפחתו, אלא על ידי חברה בשם שרלי חומרי בנין בע"מ המנוהלת על ידי מר שאול מוסרי, אחיו של אפוטרופסו של המבקש, מר יגאל מוסרי.

יתרה מכך, בתאריך 13.06.07 נגזרו על שרלי חומרי בנין בע"מ, אליהו מוסרי ושאול מוסרי על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ת"א (כב' השופט אלי ספיר בר"פ 531/06) בגין עבירות של ניהול עסק ללא רישיון קנסות ובית המשפט הורה על סגירת העסק בקובעו:

"הנני מצווה על הנאשמים להפסיק העיסוק בעסק המתואר בכתב האישום.

הנני מצווה שלא ינהל אדם בחצרים נשוא כתב האישום עסק טעון רישוי ללא רשיון או היתר זמני כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רשיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה.

אין באמור בסעיף זה כדי למנוע מהנאשמים להחזיר את החצרים המושכרים לבעליהם ובהעברה זו אין משום הפרה של צו זה"(ההדגשה שלי - ש.ד.).

הצווים שפורטו לעיל יכנסו לתוקף בתאריך 01.08.07.

באשר למבנים בהם מנוהל העסק, ניתן בתאריך 19.03.97 צו הריסה (ב"ש 477/94). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה על ידי כב' השופט מודריק בתאריך 19.04.07 (עפ"א 80036/06) בנימוקים כדלקמן:

"הוכח לבית המשפט השלום כדבעי שהמבנים מושא הבקשה לצו הריסה הוקמו ללא היתר; הם הוקמו על אדמת מדינה ואין כל סיבה ואין כל אינטרס המצדיק את 'הנצחת' הבניה הבלתי חוקית... אילו הניח המערער לפני ולו ראשית ראיה לכך שהתשתית העובדתית שעל בסיסה ניצב צו ההריסה אינה נכונה וכי הבניה דווקא נעשתה לפי ההיתר או על בסיס חוקי כלשהו, אפשר שהייתי רואה מקום להורות על עיון נוסף בראיות, עיון שמקורו בחשש שמא מצבו הנפשי של המערער בעת ההיא (בשנת 1997) לא איפשר לו להציג את עניינו כהלכה לפני בית המשפט. ראשית ראיה כזאת אינה מצויה לפני. טענות המערער מסתמכות חזור ושנה בהפניה למצבו הנפשי ולחוסר כשירותו המשפטי. לא נאמר דבר וחצי דבר על כך שהמבנים מושאי צו ההריסה הוקמו כדין"(ההדגשה שלי - ש.ד.).