החלטה בתיק ברע 1987/07

בקשת רשות הערעור :

1.         המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת הדסה אסיף), מיום 15/7/07 בתיק בש"א 1934/07, שם נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, לפיו יעוכב ביצוע החלטה מיום 19/4/07, שניתנה במערכת היחסים שבין המשיב מס' 1 למשיב מס' 2.

2.         טענתו של המבקש היא, שהוא רשאי להמשיך ולהפעיל מסעדה בשטח החנות שבבעלות המשיב מס' 2, מכוח הסכם שכירות שנחתם בינו לבין המשיב מס' 2, ולפיו רשאי הוא להפעיל  מסעדה בחנות הנמצאת בפינת הרחובות הילל יפה והרברט סמואל בחדרה (להלן: המושכר ), ואין לעכב פעילותו זו, מאחר שכלל לא היה צד להליכים שננקטו כנגד המשיב מס' 2.

בית משפט השלום דחה, כאמור את הבקשה, לאחר שקבע שחוזה השכירות בין המבקש למשיב מס' 2, נוגד פסק-דין שניתן קודם לכן, ולכן הסכם השכירות הוא בגדר של הסכם שלא ניתן לאכיפה, ומן הטעם האמור יש לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 13/5/07, אשר איפשר את הפעלת המסעדה בתקופת הביניים.

3.         יחד עם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצועה של ההחלטה האמורה, עד למתן החלטה אחרת, וכמו כן הוגשה בקשה דחופה למתן החלטה בתקופת הפגרה.

4.         בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט נאמן בתקופת הפגרה הורה בית המשפט למשיבים ליתן תשובה לבקשה למתן רשות ערעור עד ליום 30/8/07 ועד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, לא יוכל להינקט שום צעד משפטי כנגד המבקש בקשר לניהול המסעדה אותה הוא מנהל על-פי חוזה שכירות בינו לבין המשיב מס' 2. ההחלטה האמורה התבססה על העובדה, כי בהליכים הקודמים של הליכי ביזיון שננקטו כנגד מר ירקוני, לא היה המבקש בעל דין.

5.         לאחר שהונחו בפני תשובות המשיבים, יש לדחות את בקשת רשות הערעור וממילא לבטל את הצו הזמני שניתן.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

6.         בין הצדדים נוהלו הליכים קודמים, אשר יש צורך לפרטם לצורך הבנת המחלוקת הנידונה:

6.1        המשיב מס' 1 - מר שכטר עודד (להלן: מר שכטר ) הוא דייר בבית משותף בפינת הרחובות הילל יפה והרברט סמואל בחדרה (להלן: הבית המשותף ). המשיב מס' 2 - מר דוד ירקוני (להלן: מר ירקוני ) הוא הבעלים של חנות הממוקמת בקומת הכניסה בבית המשותף, שהוא המושכר - שהושכר והופעל על ידי שוכר.

6.2        במהלך שנת 1976 הגיש מר שכטר יחד עם תשעה תובעים אחרים תביעה כנגד מר  ירקוני בשל הפעלת מזנון סנדויץ במושכר. המחלוקת האמורה הסתיימה בפשרה שניתן לה תוקף של פסק-דין ביום 21/6/1977 (להלן: פסה"ד בפשרה ).

על פי פסה"ד בפשרה הסירו התובעים שם את התנגדותם להפעלת מזנון סנדויץ במושכר וכן את התנגדותם לצורת המזנון בחנות. מנגד התחייב מר ירקוני להימנע מלהפעיל בעצמו או על ידי אחר עסק של מסעדה או סטייקייה להימנע מלהתקין גגון בשטח מחוץ לתחום המסומן בתשריט שצורף להסכם, ולהימנע מלהשתמש ברכוש המשותף באופן בלעדי.

6.3        בשנת 1997, חזר מר שכטר והגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הבקשה נדחתה מחמת חוסר תום ליבו של המבקש (כבוד השופט מוחסין), וכן מן הטעם שלגבי חלק מן המחלוקות נוצר מעשה בית דין, בעקבות החלטה שניתנה על ידי המפקחת על לשכת רישום מקרקעין וכן בהליכים נוספים שהיו בין הצדדים.

6.4        הליך של ביזיון נוסף נדון על ידי כבוד השופטת אסיף ביום 19/4/07, בתיק בש"א 3481/06במסגרת ת"א 620/76. במסגרת אותו הליך, נקט מר שכטר בהליך נוסף של ביזיון בית משפט כנגד מר ירקוני, בטענה כי מר ירקוני נהג בניגוד להוראות פסה"ד בפשרה, בעת שהפעיל מסעדה במושכר, וכי הפר את פסה"ד שניתן בכך שהציב ארבעה מיכלי גז לשימוש המסעדה מחוץ לתחום המותר וכמו כן כי פלש לרכוש המשותף באופן המונע מאחרים שימוש באותו רכוש משותף. עוד טען מר שכטר כי מר ירקוני בנה גגון מעל המסעדה, ואף בכך הפר את הוראות פסק-הדין בפשרה.

            באותו פס"ד קבע בית המשפט כי נושא בניית הגגון הוכרע על ידי המפקחת על בתים משותפים, כמו כן קבע ביהמ"ש כי השימוש המשותף שעושה מר ירקוני ברכוש המשותף עולה בקנה אחד עם תנאי הזמן והמקום ואינו מונע שימוש סביר מאת מר שכטר בדירתו שלו. כמו כן נדחתה בקשת ביזיון בית המשפט ככל שהדבר נוגע לבלוני הגז. בסופו של דבר נותרה להכרעה שאלת הפעלת המסעדה בחנות, אם יש בה כדי להוות פעולה המהווה ביזיון ביהמ"ש של פסה"ד בפשרה. בנושא אחרון זה קבע ביהמ"ש כי מר שכטר הצליח להוכיח הפרתו של פסה"ד בפשרה, לעניין איסור הפעלת מסעדה, וכמו כן קבע ביהמ"ש כי לא יכולה להתברר בפניו בקשה הנוגע לשינויו של הצו בשל שינוי העיתים. גם טענת מר ירקוני כי מר שכטר פועל  "מתוך אובססיה ושנאה" ועד כדי " שימוש לרעה בזכותו", נקבעה כלא רלוונטית, וכי יש ב" עצם הפעלת המסעדה בחנות... סירוב לציית לצווי בית המשפט כמשמעותו בפקודת ביזיון בית המשפט". כמו כן הורה בית המשפט על הפסקת הפעלת המסעדה תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה, שאם לא כן יהיה על מר ירקוני לשלם קנס בסך 350 ש"ח עבור כל יום של הפרה.

באותה החלטה קבע בית המשפט כי עצם הפעלת מסעדה בחנות הנמצאת בפינת הרחובות הילל יפה והרברט סמואל בחדרה, מהווה סירוב לציית לצווי בית משפט, כמשמעותו בפקודת ביזיון בית המשפט. לפיכך, הורה בית המשפט על הפסקת הפעלת המסעדה, תוך 30 ימים מיום  19/4/07, מועד בו ניתן הצו, ואם לא יציית המשיב מס' 2 לאותו צו יחויב בקנס בשיעור של 500 ש"ח עבור כל יום של הפרה (להלן: החלטת הביזיון ).

6.5        במסגרת בש"א 1934/07 הגיש המבקש (להלן: המבקש או מר כתאני ) בקשה לעיכוב החלטת הביזיון, שניתנה כאמור ביום 19/4/07, וזאת על בסיס הטענה כי לא היה צד להליכים שהתנהלו, על אף שיש בידו חוזה שכירות עם מר ירקוני להפעיל מסעדה שאותו שכר מן האחרון.

            יחד עם הגשת הבקשה האמורה, הגיש מר כתאני תביעה כספית בה עתר לסעד של אכיפתה סכם השכירות בינו לבין מר ירקוני וכן לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרת הסכם השכירות על ידי מר ירקוני.

            באותה החלטה קבע בית המשפט (כבוד השופטת אסיף) שלא ניתן לאכוף את הסכם השכירות, וככל שניתן צו זמני אחר אשר עיכב את ביצוע החלטת הביזיון, דינה להתבטל (להלן:  ביטול עיכוב החלטת הביזיון ).