החלטה בתיק ברע 1974/07

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל, כתוארו אז) מיום 13/6/07 בתיק בש"א 7552/07 במסגרת ת"א 4242/05.

2.         המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשים, בגין דמי תיווך בסך של 200,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת בשל תיווכו, לטענתו, בין חברה יוגוסלבית זרה לבין המערערת מס' 1, וביתר פירוט, אם הייתה הסכמה בין המשיב למערער מס' 2, כי ישולם למשיב סכום של 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ אם ישכנע את החברה היוגוסלבית להגיע לפשרה בתביעה שהוגשה על ידה כנגד המערערת מס' 1.

3.         ראוי כי נביא את פירוט ההליכים שהיו בבית משפט קמא:

3.1        במסגרת ההליך בבית משפט השלום, הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, והמערערים הגישו את התצהיר מטעמם של מר אנג'ל המערער מס' 2 (להלן: מר אנג'ל ) ביום 20/3/06.

3.2        ביום ההוכחות 1/4/07, לא הופיע מר אנג'ל למתן עדותו, כך שלאחר סיום פרשת התביעה, לא ניתן היה לסיים את הליך שמיעת ההוכחות.

            ב"כ המערערים טען באותה ישיבה כי היה על מרשו לנסוע לחו"ל בהתראה קצרה לרגל עסקיו, ולכן נבצר ממנו להגיע לדיון, והוא ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות. ב"כ המשיב התנגד לכך.

3.3        על פי החלטה שניתנה על ידי השופט רניאל באותו מועד, נעתר בית המשפט לדחיית מועד ההוכחות ליום 16/9/07, ואולם היתנה קיומה של הישיבה בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ש"ח למשיב, תוך 21 יום.

משלא שולמו ההוצאות פנה המשיב ביום 29/4/07 לבית המשפט וביקש להורות על הוצאת תצהירו של מר אנג'ל מהתיק וביטול ישיבת ההוכחות.

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט ביום 30/4/07, נעתר בית המשפט לבקשה - מבלי שנתבקשה תגובת המערערים - ונקבע כי בית המשפט לא יתחשב בתצהירו של מר אנג'ל.

3.4        ביום 1/5/07 הוגשה בקשה על ידי המבקשים לביטול ההחלטה האמורה, מן הטעם שזו ניתנה במעמד צד אחד. עוד נאמר באותה בקשה, כי ביום 19/4/07 נשלח על ידי המערערת מס' 1 שיק אל ב"כ המשיב, ולכן בוצע התשלום במועד.

            מסתבר שסכום ההוצאות כפי הנראה הגיע לידי ב"כ המשיב, ואולם זאת רק ביום 1/5/07 לאחר תום התקופה שקצב בית משפט קמא, ולכן עמד המשיב על הוצאת תצהירו של מר אנג'ל מהתיק וביטול ישיבת ההוכחות. עו"ד גלסברג ב"כ המשיב החזיר את השיק שבו נקוב היה סכום ההוצאות המתחייב לידי ב"כ המערערים.

3.5        לאחר שבית המשפט עיין בבקשה לביטול החלטתו בדבר הוצאת תצהירו של מר אנג'ל מהתיק ותגובת המשיב לבקשה זו, הורה בית המשפט על דחיית הבקשה, בין היתר בשל אי צירוף תצהיר לבקשה, וכן מן הטעם שבנסיבות העניין היה על המערערים להקפיד הקפדה יתרה בעמידה בלוח הזמנים שקצב בית משפט קמא (גם אם היו עיצומים בדואר), ולפיכך הגיע התיק לשלב הגשת הסיכומים.

4.         בהחלטה שניתנה על ידי ביום 9/9/07, הועלתה הצעה להגדיל את סכום ההוצאות שעל המערערים לשאת בו כתנאי להחזרת תצהירו של מר אנג'ל לתיק בית המשפט, והמשך שמיעת הראיות בתיק.

            בהודעה שניתנה על ידי ב"כ המשיב ביום 7/10/07, נדחתה ההצעה, בין היתר מאחר שסיכומיו כבר הוגשו לתיק ויש בכך למעשה, לטענתו, גילוי מלא של גירסתו של המשיב, באופן שאם בית המשפט יורה על המשך שמיעתו של התיק יהיה בכך כדי לגרום נזק בלתי הפיך למשיב.

5.         בבקשה שבפני חזרו המערערים וטענו, כי יש לאפשר להם למצות את זכות הטיעון, וכי ככל שנפלו פגמים או ליקויים באופן ניהולם את ההליך בבית משפט קמא, הרי שמדובר בפגמים דיוניים שניתן לרפאם, ויש להעדיף את זכות הטיעון של המערערים, במיוחד לאור מהות התביעה והיקפה. לעניין זה אף הפנו לע"א 615/84 ( אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1) 541, 544-545).

6.         המשיב לעומת זאת כאמור טען, כי הגשת הבקשה במועד בו הוגשה, מבלי להגיש בקשה מקבילה לעיכוב המועדים שנקבעו להגשת הסיכומים מטעמם של הצדדים, יש בה כדי להקנות יתרון דיוני לא צודק בידי המערערים, עד כדי פגיעה ממשית בזכותו המהותית של המשיב.

7.         על אף ההצעה שניתנה על ידי, ועל אף שאין אני סבורה שהגנתו של המשיב תיפגע, אם תינתן האפשרות למערערים להביא בשלב זה את ראיותיהם, אין בדעתי ליתן רשות ערעור, וזאת לאור העקרונות המנחים לעניין מתן רשות ערעור, לאור השלב בו מצוי התיק, וכן בשל הצורך להדגיש את מעמדם של דיני הפרוצדורה והצורך להקפיד עליהם ככל שניתן.

ככל שישנן טענות למבקשים כנגד פסיקתו של בית משפט קמא, תעמוד להם הזכות לעשות כן במסגרת ערעור על פסק הדין.

8.         אמות המידה למתן רשות הערעור על "החלטה אחרת" נקבעו ברע"א 7682/06 ( אליהו חברה לביטוח בעמ' נ' חיים אלוש). על "החלטה אחרת" ניתן להשיג בשתי דרכים: האחת בדרך של בקשה למתן רשות ערעור והאחרת להשיג על אותה החלטה במסגרת פסק הדין לכשיינתן. האפשרות הראשונה גוררת אחריה פיצול המשפט ולעיתים אף הארכת הדיון המשפטי, ולכן אין מקום ליתן רשות כזו, כאשר קיימים שיקולים מעשיים אשר מורים שניתן יהיה לשקול את הבקשה במסגרת פסק הדין, מבלי שיהיה בתוצאת החלטת הביניים כדי להשפיע השפעה מכריעה בתוצאות פסק הדין.