החלטה בתיק ברע 1963/04

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בחיפה - מר עיסא סעיד, אשר החליט בתיק הוצל"פ 9-02-18211-02 לדחות את בקשת החייבת להורות על פריסת החוב ותשלומו בתשלומים חודשיים.

ואלה העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים :

א.      עובדות שאין עליהן מחלוקת:

1.       ביום 26/12/01 ניתן פס"ד בבימ"ש מחוזי נצרת בת.א. 480/94 נגד המבקשת שמחייבה לשלם למשיבה סכום של 1,200,000 ש"ח.

2.       על פסה"ד הוגש ערעור לבית משפט עליון ובסופו של יום הערעור נדחה. בתקופת הביניים בין מועד מתן פסה"ד בבימ"ש מחוזי לבין מועד מתן פסה"ד ע"י בית המשפט העליון בערעור; הוקפאו הליכי ההוצל"פ.

ב.       טענות המבקשת:

          1.       המבקשת טוענת כי החלטת ראש ההוצל"פ נעדרת נימוקים על אף שהוכח בפניו על פי מסמכים שאין ביכולתה לפרוע את החוב הפסוק בתשלום אחד.

          2.       עוד טענה המבקשת כי החלטת ראש ההוצל"פ חוטאת לעקרון שנקבע ע"י המחוקק והמאפשר לכל חייב לפרוע את חובו בתשלומים חודשיים.

          3.       קביעת ראש ההוצל"פ שפריסת החוב לתשלומים אפשרית אך ורק בהסכמת הזוכה. גישה מעין זו פוגעת בתכלית חוק ההוצל"פ כפי שנקבע ב ע"א 2097/02 א. טונג בע"מ נגד חדיד פואד, תק-על 2003(2) עמ' 1168.

          4.       עוד טענה המבקשת שלו עלה בידה להגיע להסכמה עם המשיבה היא לא היתה זקוקה להחלטה השיפוטית נשוא הדיון, כי במצב של הסכמה היו מגישים הודעה מוסכמת על תשלום החוב בתשלומים.

          5.       המבקשת טענה עוד כי היא סבורה שנפלה טעות בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ שקבע כי דרושה "הסכמת החברה", כאשר המדובר בעמותה ובששה עשר זוכים - נושים.

          6.       לדעת המבקשת היה על ראש ההוצל"פ לבחון מצב המבקשת מהבחינה הכלכלית, ובעיקר את יכולתה לעמוד בתשלום החוב הפסוק, ורק אז יחליט על פי ראות עיניו ותוך מתן נימוקים להחלטתו, נימוקים שיהיה בהם כדי לאפשר לערכאת הערעור לבחון את שיקוליו.

          7.       הזכות להשמיע את הטענות של המבקשת נשללה על ידי ראש ההוצל"פ באופן קבלת החלטתו; כשבעניין זה נתלת המבקשת בהחלטת בית משפט עליון ב בג"צ 3/58 ברמן נגד שר הפנים, פד"י יב(2) 1493 שקבעה את זכות הטיעון שהיא חלק מכללי הצדק הטבעי .

ג.       טענות המשיבים:

          1.       המדובר בחוב שנפסק ע"י בית משפט בפס"ד חלוט ועל סכום של 1,200,000 ש"ח.

          2.       המבקשת הציעה סילוק החוב בתשלומים חודשיים בסך של 7,500 ש"ח.

          3.       לטענת המשיבה, חיוב בריבית חוקית שנתית על הסכום הפסוק תגרום לתוספת חודשית על הסכום הפסוק בסך 5,000 ש"ח.

          4.       עוד טענה המשיבה כי קבלת בקשת המבקשת עלולה להביא לתוצאה בלתי נסבלת ולמצב דברים שלפיו החוב יסולק בתקופה של 16 שנים.

          5.       המשיבה טענה כי חוק ההוצל"פ מתיר לחייב לסלק את החוב תוך 4 שנים; שאם לא כן, הוא עלול להיות מוכרז כחייב מוגבל באמצעים.