בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט דניאל פיש) מיום 16.5.2007, בה נדחתה בקשת המבקש למנות מומחים רפואיים לפי תקנה 130 (א) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות").
1. בשנת 2005 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, במהלך קטטה בה היו מעורבים הצדדים בשנת 1998. מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, הגיש המבקש חוות דעת פסיכיאטרית להוכחת טענותיו לנכות בתחום זה. חוות דעת נגדית מטעם המשיבים הוגשה מספר חודשים לאחר מכן, ולבסוף ניתנה חוות דעת בתחום על ידי מומחה מטעם בית המשפט.
ויהי לאחר הדברים האלה, הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק. לאחר שהוגשו תצהירים מטעם התובע נתחלפו באי כוחו ובשלב זה הוגשה "בקשה דחופה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט" בתחום האורתופדי והנוירולוגי לפי תקנה 130 לתקנות סד"א. לבקשה לא צורפו חוות דעת אלא מסמכים רפואיים בלבד.
2. ביום 16.5.2007, לאחר שהוגשו כבר תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבים, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש. בהחלטה נקבע כי "
מדובר באירוע שהתרחש עוד ביום 7.8.98. זה מקרה מובהק שיש להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין חממי", והתיק נקבע להוכחות.
3. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.
בבקשה טען המבקש כי מהמסמכים הרפואיים שצירף עולה, שנגרמו לו נזקים בתחום הנוירולוגי והאורתופדי וכי קיימת "ראשית ראיה" למינוי מומחים. עוד טען המבקש כי בשל השלב שבו נמצא הדיון ועל מנת שיינתן לו יומו בבית המשפט, היה נכון להיעתר לבקשתו, וזאת גם אם לא עמד בפרוצדורה הקבועה בדין.
4. דין הבקשה להדחות ללא תשובה.
סמכות בית המשפט למנות מומחים מעוגנת בפרק י"א לתקנות, ולענייננו, רלוונטיות תקנות 127 ו-130(א) הקובעות כלהלן:
"127. חוות דעת רפואית
רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
"
130. מומחה מטעם בית המשפט
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)".
5. הנחת המוצא היא, שחוות הדעת של מומחה בעניין רפואי היא שמקימה את עילת התביעה להבדיל מחוות דעת של מומחים בתחומים אחרים. תקנה 127 משקפת אפוא את הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה. מטעם זה נקבע בתקנה 137(א) כי "
בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127...ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא יזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון".
כאשר בעניין שברפואה עסקינן, להבדיל ממומחים רגילים, השילוב של תקנה 127 סיפא ותקנה 130(א) לתקנות, מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מיוחדות, לפטור בעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. כך נוצר "עניין שבמחלוקת" למרות שלא הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים - רע"א 10251/02
אפרים כץ - חמים וטעים נ' דואני פ"ד נז(1) 797 (2003); רע"א 8015/96
צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי, דינים נא 438 (1997). אציין כי פסקי הדין הנ"ל ניתנו לאחר הלכת חממי עליה הסתמך בית משפט קמא - רע"א 5252/90
קופת חולים של ההסתדרות נ' חממי תק-על 91(1) 1082 (1991).
6. בבר"ע (מחוזי חי') 1775/07
חיים ענבל נ' דאנס בר /צוות בראבו (פורסם בנבו, 6.7.2007) התייחסתי למספר "כללי אצבע" העומדים ביסוד שיקול דעתו של בית המשפט, בבואו לשקול האם למנות מומחה מטעמו תוך מתן פטור לבעל הדין מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה מטעמו. ואלו הם בתמצית חלק מהשיקולים: כאשר מומחה מטעם בית המשפט מביע דעתו על הצורך במינוי מומחה נוסף; כאשר בעל הדין מבקש הפטור הוכיח שאין באפשרותו לממן חוות דעת מטעמו; כאשר הוכח שהבדיקות הרפואיות שעל הנפגע לעבור עשויות לגרום לו למבוכה, לאי נוחות ואף לסבל נפשי או גופני; כאשר קיימות נסיבות מיוחדות. שיקולים נוספים הם שיקולים מערכתיים וזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש חוות דעת מטעמו, על אף מתן פטור מהגשת חוות דעת לבעל הדין השני.
7. לא מצאתי בנימוקי המבקש כל טעם המצדיק את האיחור בהגשת חוות דעת מטעמו. התביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות והבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט הוגשה באיחור ניכר ללא הסבר המניח את הדעת.
בשלב בו נמצאת התביעה, ובהיעדר חוות דעת מטעם המבקש, לערכאה הדיונית שיקול דעת האם למנות מומחה מטעם בית המשפט. בנסיבות העניין ולאחר שעיינתי אף אני במסמכים הרפואיים מטעם המבקש, איני רואה כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא. בתעודת חדר מיון נכתב כי הבדיקה הנוירולוגית תקינה. חלק נכבד מהמסמכים הרפואיים הם משנת 2005 וחלק מהמסמכים עניינם תלונות המבקש על כאבי גב תחתון, ללא שמץ ראיה לקשר סיבתי בין האירוע מושא התביעה לתלונות אלו. עוד נזכיר, כי איננו עוסקים בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, שם נדרשת "ראשית ראיה" בלבד לצורך מינוי מומחה, ועל כן, האסמכתאות עליהן נסמך המבקש בבקשתו, אינן רלוונטיות לענייננו.
8. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.
מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקש.
ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ז (6 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.