החלטה בתיק ברע 1901/06

בקשת רשות לערער כנגד החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק) מיום 18.05.06 לפיה נדחתה בקשה למחיקתה על הסף של תביעה מחוסר עילה.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, החלטתי כי אין היא מצריכה תשובה.

המשיבים הגישו נגד הבנק - המבקש והמשיב הפורמלי אשר שימש כונס נכסים, תביעה לפיצויים בשל נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות ניהול בחוסר תום לב של הליך מכירת דירתם על ידי כונס הנכסים.

המבקש סבור כי טענות המשיבים לקיומה של "אחריות שילוחית" של הבנק לפעולות כונס הנכסים הינה טענה חסרת כל יסוד הן במישור העובדתי ובמיוחד במישור המשפטי, באופן שאין בה כדי להקים עילת תביעה כנגד הבנק.

כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק דחתה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף, ומכאן הבקשה שבפני.

טענות המבקש, ככל שהן נוגעות להעדרה של עילת תביעה, אינן עולות בקנה אחד עם ההלכות שנפסקו בסוגיית חבותו של בנק להתנהלות כונס הנכסים.

בבש"א 1565/95 בענין סחר ושירותי ים בע"מ נקבע ע"י כב' השופט מצא:

"... מאז פסק הדין בעניין גורדון אין עוד מקום לפקפק, כי נפגע מהליך שיפוטי, אשר ננקט על ידי יריבו תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו (בהנחה וככל שהיא חלה), עשוי למצוא את תקנתו במסגרת עוולת הרשלנות. והוא הדין במי שנפגע מהליך שיפוטי שננקט נגדו במזיד, תוך שימוש לרעה בזכות הגישה לבית המשפט".

עמד על כך ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (ירושלים, תשנ"ט - 1999) בעמ' 47:

"מקובל לחשוב שאין קיימת בישראל תרופה נזקית כנגד מי שיוזם או מנהל נגד יריבות MALA FIDE  הליך סרק, אלא לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין; דא עקא שהיקפו של סעיף זה מצומצם להגשת קובלנה פלילית, הליכי פשיטת רגל והליכי פירוק שלא כדין ואין הוא מתפרש על הגשת הליכים בדרך כלל. ההתפתחויות בשנים האחרונות בדיני הנזיקין, איפשרו במידה מסויימת להרחיב את היקף פרישתה של עוולת הרשלנות גם על מצבים חדשים, שאינם כלולים בגדרו של סעיף 60 האמור; במסגרת זו מותר אולי לטעון שמי שעושה שימוש לרעה ב'זכותו' לתבוע או להתגונן עשוי להיתבע בנזיקין מקל וחומר: אם הרשלן צפוי להיתבע בודאי שכך הפועל במזיד שלא נהג כראוי".

לנוכח שינוי המגמה כמפורט לעיל אין אני רואה סיבה לחסום את דרכו של המשיב לנסות ולהוכיח את אחריותו של הבנק למחדליו הנטענים של הכונס בעיקר לנוכח העובדה שהכונס מונה לבקשת הבנק.

בע"א 1004/92 בענין רמות זכרון בע"מ נקבע ע"י כב' הנשיא שמגר אשר פרט את חובותיו של כונס הכנסים כלפי בית המשפט והנושים:

"אך מובן שבית המשפט אינו הכונס אלא המפקח על הכונס, משמע, היוזמה לנקיטת צעד מן הנכון שתנקט ע"י הכונס והחובה לאמץ אמות המידה המנחות כפי שהוצגו לעיל, רובצת על הכונס כחובה ראשונית ותחילתית, עובר לגיבושה של העסקה. תפקידו של בית המשפט הוא, כאמור תפקיד של פיקוח; אולם אין מדובר בפיקוח פורמלי שהוא רק בגדר מתן גושפנקא למה שנעשה. הפיקוח של בית המשפט על הכינוס אינו דומה לאישור נוטריוני. זהו פיקוח מהותי (ע"א 640/77 הקולג' האמריקאי נ' הכנ"ר - לא פורסם). האישור למעשים של הכונס - כמו גם למעשיו של המפרק, צריך להצביע על כך שבית המשפט בחן פרטי העיסקה, שיווה נגד עיניו את הטענות והמענות שהועלו ולא מצא פסול מהותי בפעולות שנערכו.

בית המשפט אינו מומחה-על לעיסקאות כלכליות, ולכן רשאי בית המשפט להסתפק בסבירותה הכללית של עסקה שאין לה מתנגדים".

דהיינו, בית המשפט המפעיל את סמכויות הפיקוח על פעולות הכונס פועל על פי החומר המובא בפניו על ידי הכונס והצדדים המעוניינים וכשם שהוכרה חבותו של מתדיין אשר גרם נזק בבקשת עיקול מוגזמת אין כל מניעה לבחון את המלצות הכונס והנושים באקספקלריה זו.

מאחר שכונס הנכסים מונה לבקשת הנושה - הבנק שהוא המבקש שבפני, אין מקום לשלול קיומה של חבות ביחס להתנהלותו כבר בשלב זה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה.

משלא התבקשה תשובה, אין אני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים