בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) מיום 29.5.2007, בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המבקש לצו מניעה זמני.
1. המבקש הגיש נגד המשיב תביעה לצו מניעה קבוע, למנוע מהמשיב מלבצע עבודות בניה בשטח קרקע, שזכות השימוש בו שנויה במחלוקת בין הצדדים. המדובר בשביל מעבר ברוחב 3-4 מטר המפריד בין ביתו של המבקש לביתו של המשיב (להלן: "
השביל"). המבקש טען, כי השביל נמצא בבעלותו של אביו, והוא משמש אותו ואת בני משפחתו מזה עשרות שנים למעבר לצורך כניסה לביתם וכן להחניית רכבם. (להבנת התמונה נציין, כי השטח עליו בנויים הבתים, היה בעבר בבעלות סבם של הצדדים, הסב חילק את המקרקעין בין ארבעת בניו והמבקש ואשת המשיב הם בני דודים, צאצאי הבנים).
2. במסגרת התביעה, הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני, בגין בנייה שמבצע המשיב בחלקתו וכן בשביל, דבר הגורם לטענתו לחסימת השביל ומונע בעדו את השימוש בשביל. ביום 13.4.2007 עם הגשת הבקשה, ניתן צו מניעה ארעי האוסר על המשיב להמשיך בבניה.
3. לאחר שנתקיימו שני דיונים בבקשה, בהם נשמעו עדי הצדדים לרבות עדים מטעם רשויות התכנון, ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה צומצם הצו, כך שנתאפשר למשיב להמשיך בבניה אולם נאסר עליו לבנות בשביל ברוחב של 2 מטר לצורכי מעבר של המבקש ובני משפחתו.
בית משפט קמא קבע, כי המבקש אינו נקי כפיים שכן הסתיר בבקשתו עובדות רלוונטיות מבית המשפט. כך, המבקש לא הזכיר כי קיימת כניסה נוספת לביתו וחניה נוספת ויצר רושם מוטעה, כי עבודות הבניה חוסמות את הכניסה היחידה לביתו ולשטח החניה. בעקבות הדיון נתברר כי למבקש שטח חניה מגודר וממנו כניסה נפרדת לבית.
כן נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, העבודות מתבצעות על-פי היתר בניה ואינן חורגות מן ההיתר שניתן, מבחינת דיני התכנון והבניה.
4. לגופו של עניין נקבע בהחלטה מפורטת ומנומקת, כי מדובר בשטח שטרם עבר הסדר, על אף שקיימת מפה בלתי מחייבת שנערכה על ידי פקיד ההסדר. על פי מפה זו, השביל מצוי בחלקתו של המשיב, בעוד המבקש טוען להפרעה בזכות מעבר מוסכמת בשביל. בישיבה השניה הרחיב המבקש את החזית, כאשר טען לזכות מעבר קניינית בשביל, אולם בית המשפט דחה בהחלטתו הרחבת חזית זו.
לעניין הוכחת "זכות לכאורה" נקבע בהחלטה "
לטעמי הוכיח המבקש לכאורה זכות מעבר ותו לא, לכניסה הצפונית של דירתו, שאולי תעלה כדי זיקת הנאה מכוח שנים. גם כאשר עסקינן בהליכי הסדר, כאשר אין תוכנית חלוקה סופית ומחייבת כדין על המבקש למנוע בניה בטענת זכות קניין במקרקעין ולהוכיח זכותו ולו לכאורית, ולא רק לטענה באופן סתמי".
עוד נקבע בהחלטה, כי המבקש לא הוכיח ולו לכאורה, כי הוא משתמש בשביל לצורכי חניה, ואף לא צירף תצהיר אשר יתמוך בטענה זו.
בסופו של יום, החליט בית משפט קמא לצמצם את הצו כך שיחול על שביל ברוחב של 2 מטר, דבר אשר יבטיח את המשך השימוש בשביל לצורך הכניסה הנוספת לבית המבקש. בנוסף, נאסר על המשיב לבנות גדר בטון בשביל, למרות שהקמתה אושרה במסגרת היתר הבניה. בכך, איזן בית משפט קמא בין זכויותיו הלכאוריות של המבקש לזכות שימוש בשביל, לבין זכויות המשיב לבנות על-פי היתר בניה שהוצא כדין בשטח, שהוכח כי לכאורה נמצא בבעלותו.
באשר לאפשרות של השבת המצב לקדמותו במקרה שתביעת המבקש תתקבל, נקבע כי בהיעדר זכות לכאורה לבעלות המבקש בשביל, מדובר בנזק שניתן לפיצוי במסגרת תביעה כספית.
5. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.
במסגרת הבקשה, הגיש המבקש גם בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בה חזר על טענותיו והוסיף וטען כי בחסות הצו שניתן ובשל היותו בלתי ברור, מבצע המשיב את עבודות הבניה בחריגה ממתווה היתר הבניה.
המבקש חזר וטען כי עבודות הבניה פוגעות בזכויות קנייניות שלו ושל אביו וחוסמות את מקום החניה שלו ואת דרך הגישה לביתו. עוד נטען, כי היתר הבניה הוצא במרמה ומבלי שניתנה למבקש הזדמנות להתנגד, וכי מתן היתר לבניה בטרם פורסם לוח הזכויות על ידי פקיד ההסדר, יגרום לשינוי המצב הקיים ולפגיעה בזכויות קניין.
המבקש טען, כי קביעותיו של בית המשפט לעניין הזכויות הקנייניות לכאורה של הצדדים בשביל, סותרות את הקבוע בדין לעניין מקרקעין הנמצאים בהליכי הסדר, לפיו אין להגיש תביעה בעניין זכויות במקרקעין והסמכות העניינית לדון בזכויות קנייניות במקרקעין נתונה לפקיד ההסדר ולבית המשפט המחוזי.
6. דין הבקשה להדחות.
ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית כאשר מדובר בסעד זמני, אלא כאשר יש צידוק מיוחד להתערבות - ראה, לדוגמא, ע"א 418/79
תאני נ' כהן פ"ד לד(4) 16 (1980); רע"א 7690/95
לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עירית נהריה תק-על 96(2) 575 (1996); רע"א 1045/98
חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) נ' ח'ורי דינים עליון נד 99 (1998); רע"א 10373/02
אברהים נ' אלון דינים עליון סד 101 (2003); רע"א 5072/00
איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ פ"ד נה(2) 301, 307 (2000).
אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא שמע את הצדדים ואת מכלול הראיות, וקבע כי המבקש לא הוכיח ולו לכאורה זכות קניינית בשביל. בהיעדר עילה לכאורה לזכות קניינית, די בצו מניעה מצומצם, כפי שניתן, לצורך שמירה על זכותו הלכאורית של המבקש למעבר בשביל שבבעלותו הלכאורית של המשיב. זאת, חרף קביעת בית משפט קמא כי המבקש לא היה נקי כפיים כשהסתיר עובדות רלוונטיות מבית המשפט, ושמא די היה בכך כדי לדחות את הבקשה כולה.
7. קביעותיו של בית משפט קמא במסגרת הסעד הזמני הן קביעות לכאוריות הצריכות לעניין, וקשה להלום כי על מנת לבנות על פי היתר הבנייה, המשיב ייאלץ להמתין לאישור תוכנית ההסדר, דבר שיכול להמשך שנים רבות. ההחלטה מאזנת באופן ראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה. המשיב רשאי להמשיך ולבנות על-פי היתר הבניה בשטח שלכאורה נמצא בבעלותו מבלי לפגוע בזכויות המבקש, ובמקרה של פגיעה כלשהי בזכויות המבקש, ניתן יהיה לתקנה בעתיד בדרך של פיצוי כספי.