החלטה בתיק ברע 1835/07

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופטת נילי פלד) מיום 22.4.2007, בה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

            משנתקבלה תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה כספית בסך 17,800 ש"ח בעילה של הפרת חוזה. לטענת המשיב, הוא בנה בית עבור אחותו ובעלה, וביום 14.10.2005 הזמין דלתות מעץ מאדם בשם תומר (להלן: " תומר"), שהיה בעלים של עסק בשם "דור טו דור", תמורת סך של 25,555 ש"ח. המשיב שילם מקדמה בסך 15,555 ש"ח וסוכם כי היתרה תשולם עם סיום העבודה לשביעות רצון המשיב, כאשר מועד סיום העבודה נקבע לחודש 11/2005.

לאחר שהמועד לסיום העבודה חלף והסחורה טרם סופקה, נמסר למשיב כי תומר התאחד עם עסק בשם "נגרית ארז" שהמבקשים הם בעליה. כדי למנוע עיכובים נוספים שילם המשיב למבקשים סך של 5,000 ש"ח נוספים ומסר לידיהם 5 המחאות דחויות על סך 1,000 ש"ח כל אחת. משהגיעו הדלתות והורכבו, גילה המשיב כי צבע הדלתות אינו תואם את הצבע של דלת הכניסה, וכן נתגלו ליקויים נוספים בדלתות. לאחר משא ומתן בין הצדדים, סוכם כי המבקשים יצבעו את דלת הכניסה ששווייה 10,500 ש"ח, וכן יפצו את המשיב בהתקנת שני משקופים.

לטענת המשיב דבר מאלה לא בוצע, ובחודש 7/2006 הודיע המשיב כי עד לסיום העבודה לא תשולם תמורה נוספת. ביום 18.8.2006 פנו המבקשים למשיב בבקשה לסיים את העבודה ונטלו את דלת הכניסה לצורך צביעתה. המבקשים סירבו להחזיר את הדלת וטענו בפני המשיב, כי אין בכוונתם להשלים את העבודה אלא אם תשולם להם תמורה בגינה בסך של 5,000 ש"ח (יתרת התמורה). המבקשים טענו כי תומר רימה גם אותם וכי למשיב אין ולא יכולה להיות כל טענה כלפיהם.

2.         לאור התנהלות המבקשים, ביטל המשיב את 5 ההמחאות שנתן למבקשים (בסך 5,000 ש"ח) וביקש כי דלת הכניסה תותקן חזרה, על מנת שניתן יהיה להתגורר בבית. ההמחאות הוגשו על ידי צדדי ג' ללשכת ההוצאה לפועל, המחאה אחת על ידי עסק של מחסן עצים, שאותה שילם לבסוף המשיב במסגרת הסכם לסילוק החוב, ויתר ההמחאות על ידי הגב' אילנה שרעבי, אשת המבקש 1, ולגביהן הגיש המשיב התנגדות לביצוע שטר.

3.         המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה לפיצויים. המבקשים לא התגוננו ולא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 26.12.2007. בית משפט קמא קבע כי המבקשים קיבלו את מסמכי בית המשפט ולאחר שהמשיב התייצב והצהיר על אמיתות תביעתו, ניתן פסק דין במעמד צד אחד המחייב את המבקשים לשלם למשיב סך 17,800 ש"ח.

            ביום 11.1.2007 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין וטענו כי כתב התביעה וההזמנה לדיון לא הומצאו להם. בית משפט קמא הורה על ביטול פסק הדין והמבקשים נדרשו להתייצב במזכירות, לחתום על הזמנה חדשה לדיון ולהגיש כתב הגנה בתוך 15 ימים.

4.         המבקשים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. לטענת המבקשים, המשיב התקשר עם תומר, אשר עבד בנגריה שבבעלות המבקש 2 כשכיר. המבקשים הכחישו כל קשר חוזי עם המשיב וטענו כי היו נכונים לעזור לתומר לבצע את העבודה למשיב בתמורה כספית. תומר הוא זה שקיבל את הכספים מהמשיב, והעבירם למבקשים, ושיקים שהעביר החלו לחזור. בשלב מסוים ביקש המשיב כי דלת הכניסה תיצבע שוב, וזו פורקה והועברה לנגריה יחד עם כנף הדלת. משדרשו המבקשים תשלום נוסף בגין עבודה זו, סירב המשיב לשלם וטען שתומר הוא זה שצריך לשאת בעלויות הנוספות. בנסיבות אלו, עוכבה כנף הדלת אצל המבקשים עד לתשלום התמורה. המבקשים העמידו את התביעה שכנגד על סך 5,250 ש"ח.

5.         גם לדיון שהתקיים ביום 16.4.2007 לא התייצבו המבקשים. ושוב, הצהיר המשיב על נכונות תביעתו, וניתן לזכותו פסק דין במעמד צד אחד. המבקשים מיהרו להגיש בקשה דחופה לביטול פסק הדין, בה טענו כי בשל תאונת דרכים שהתרחשה בעת שהיו בדרכם לדיון מתל אביב לחדרה, היתה תנועת רכבים כבדה שגרמה לאיחורם לדיון. המבקשים לא פירטו הגנתם ולא צירפו לבקשה תצהיר כנדרש.

ביום 22.4.2007 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין בה נקבע כדלקמן:

"1. דוחה את הבקשה.

2. יש להוסיף לפסק הדין מיום 16.4.2007 - כי הנני דוחה את התביעה שכנגד".

6.         על החלטה זו נסבה הבקשה למתן רשות ערעור. בבקשה לא פירטו המבקשים את מסכת העובדות המלאה. המבקשים לא ציינו כי ניתן נגדם בעבר פסק דין במעמד צד אחד, אשר בוטל לאחר מכן, ולא צירפו מסמכים רלוונטיים לבקשה. רק לאחר שתי החלטות בהן נדרשו המבקשים לצרף מסמכים, נתגלו לבית משפט זה העובדות כמפורט בהרחבה לעיל. לא זו בלבד שהתנהלות זו אינה תקינה, אלא שעולה ממנה חשש להסתרת עובדות מבית המשפט ולחוסר תום לב.

7.         אין חולק כי המבקשים הוזמנו כדין לדיון וכי לא נפל פגם דיוני שגרם לאי התייצבותם. במצב דברים זה, בבוא בית המשפט לדון על פי שיקול דעתו האם לבטל את פסק הדין, עליו לבחון את הטעם למחדלו של המבקש, האם נבע מזלזול בבית המשפט או שקיים נימוק ראוי לכך, וכן את סיכויי הגנתו/תביעתו של המבקש, כאשר הטעם השני הוא הטעם העיקרי - ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לא"י (פורסם ביום 5.8.1992); ע"א 1205/03 א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל (ניתן ביום 13.1.2005); רע"א 7934/06 אבו קנדיל נ' עין הנצי"ב בקבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (ניתן ביום 18.4.2007).

אצין כי בית משפט קמא לא התייחס בהחלטתו הלקונית לשני המבחנים דלעיל, ויש בכך כדי להטות הכף לזכותם של המבקשים.

כאמור לעיל, המבקשים חדלו פעמיים, לא התייצבו לדיונים וגרמו לבזבוז זמנו של בית המשפט ושל המשיב. המבקשים צירפו תצהירים לבקשה שבפני, בהם הצהירו כי התעכבו בפקק תנועה שנגרם עקב תאונת דרכים, והגיעו לבית המשפט באיחור לאחר שכבר ניתן פסק הדין נגדם. על אף שלא מצאתי הצדקה למחדל זה, שכן על המבקשים מוטלת האחריות להגיע לדיון בזמן, ולקחת בחשבון אירועים כגון אלה, הרי שמדובר במחדל שלא נגרם עקב זלזול חמור בבית המשפט, וניתן היה לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות.

8.         לעניין סיכויי ההגנה של המבקשים: המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם לביטול פסק הדין, וממילא לא פירטו הגנתם בתצהיר. לבקשה שבפני צורף תצהיר המבקשים, אך גם בו לא פירטו הגנתם, אלא הפנו לכתב ההגנה שהוגש על ידם. התנהלות זו אינה כדין. עם זאת, ולגופו של עניין, מעיון בכתב ההגנה של המבקשים, לא ניתן לומר כי מדובר בהגנת סרק, אלא בטענות הראויות לדיון לגופו. במצב דברים זה ראוי ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט.

9.         לא אכחד כי התלבטתי האם ראוי לדחות בקשת המבקשים בשל אופן התנהלותם בבקשה שבפני, כך שמסמכים ועובדות מהותיות לא גולו בבקשה, לרבות עובדת ביטולו של פסק הדין הראשון שניתן נגדם בהיעדר הגנה והתייצבות, וכל זאת בהמשך להתנהגותם הרשלנית בבית משפט קמא. עם זאת, לאור ההלכה כי ראוי לשאוף לבירורן של המחלוקות לגופן, תוך ריפוי הפגמים והטרחה שנגרמה לצד השני באמצעות הוצאות ותוך הטלת סנקציות, להבטחת זכויות הצד שכנגד (ראה לדוגמא רע"א 5423/06 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 17.8.2006), אני סבור כי יש לקבל את הבקשה, בכפוף לתנאים שלהלן.