החלטה בתיק ברע 1788/04

1.       לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם מר עיסא סעיד) מיום 28.9.04.

החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה בעקבות חקירת יכולת שנערכה למבקש (החייב). בהחלטתו הכריז ראש ההוצאה לפועל על המבקש (החייב) כחייב מוגבל באמצעים, הטיל עליו את כל ההגבלות שבסעיף 69ד' לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק") וחייב אותו לשלם את חובו בתשלומים חודשיים בסך של 6,500 ש"ח כל אחד.

          המבקש עותר לדון בבקשה כבערעור לאחר מתן רשות לערער, לבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל ולהעמיד את התשלום החודשי על סך 200 ש"ח או להחזיר את הענין לראש ההוצאה לפועל " על מנת שיקבע את גובה התשלום החודשי על יסוד נתוני היכולת המוכחים".

2.       החלטת ראש ההוצל"פ

בהחלטתו קבע ראש ההוצל"פ כי מחקירת היכולת שנערכה לחייב עלה כי עד לפני שנתיים היה המבקש בעל חברה שעסקה בשיווק ציוד רפואי. בנוסף לכך עסק המבקש בעסקים רבים אחרים, לרבות עסקים מעבר לים, שלטענת המבקש לא צלחו ובעקבות כך הוא הסתבך בחובות.

ראש ההוצל"פ קבע בהחלטתו כי מיד לאחר הפסקת פעילותה של החברה הנ"ל, שהיתה בבעלות החייב ועסקה בשיווק ציוד רפואי הוקמה חברה חדשה באותה כתובת של החברה הקודמת "אלא שהפעם המניות היו של הבנים של החייב (אחד מהם רווק עדיין גר אצלו) ועוסקת בשיווק ציוד רפואי, בדיוק כמו החברה של החייב שהפסיקה את פעילותה".

ראש ההוצל"פ קבע -

          "ממכלול הדברים עולה כי חברה שהוקמה על שם הבנים הוקמה על מנת להתחמק מחובות של החברה של החייב ואין רישום המניות על שם הבנים אלא כסות לחייב עצמו שהוא, כך נראה לי, הבעלים האמיתי והרוח החיה בחברה שהוקמה".

ראש ההוצל"פ קבע כי אינו מקבל את טענות המבקש על כך שאין הוא יודע על רכוש השייך לחברה של בניו או על מחזור העסקים והרווחים של החברה האמורה.

          עוד נאמר בהחלטת ראש ההוצל"פ כי המבקש העיד בפניו כי החברה של בניו הגיעה להסדר עם בנק דיסקונט לפיו היא משלמת את חובותיו של החייב בפריסה חודשית של                  כ- 22,000 ש"ח.

          ראש ההוצל"פ ציין בהחלטתו כי החייב הוא בעלים של ווילה רחבת מימדים שהוצאות החזקתה עולות בהרבה על הסכום שמשתכרים המבקש ורעייתו, על פי טענתו של המבקש.

          על שום כך חייב ראש ההוצל"ם את המבקש לשלם תשלומים חודשיים כאמור לעיל.

3.       טענות המבקש (החייב)

א.      המבקש טען כי ראש ההוצל"פ התעלם בהחלטתו כליל מן הנתונים המוכחים שהונחו בפניו באשר ליכולתו הכספית של המבקש וקבע את התשלום החודשי ללא כל זיקה וקשר ליכולת זו.

ב.       בא כוחו המלומד של המבקש, עו"ד שמואל אריאלי, טען כי ראש ההוצל"פ הרחיק עד כדי כך שראה לקבוע תשלום חודשי בסך של 6,500 ש"ח לחודש כאשר בא כוח הזוכה בקש להעמיד את התשלום על סך של 5,000 ש"ח "בלבד".

ג.       המבקש הלין על כך שראש ההוצל"פ "קבע" כי המבקש הוא הרוח החיה בחברה השייכת לבניו ומנוהלת על ידם וכי חברה זאת הוקמה על מנת להתחמק מתשלום חובותיה של חברה אחרת וקודמת שהחייב היה מבעלי מנויותיה וניהל את עסקיה. לטענתו, ראש ההוצל"פ עשה כן מבלי שהונחה בפניו ראיה כלשהי. מה גם שגם אילו היה בקביעה האמורה ממש, "גם אז אין בינה ובין יכולתו הכספית ולא כלום".

ד.       בא כוח המבקש הוסיף וטען כי גם לקביעתו של ראש ההוצל"פ באשר לכך שהוצאות החזקת בית המגורים של החייב עולות בהרבה על הכנסותיו והכנסות רעייתו לא היה כל בסיס ראייתי.

ה.      בא כוח המבקש טען כי החלטתו של ראש ההוצל"פ נעשתה מבלי לבדוק את יכולתו האמיתית של המבקש, ואין בה אלה אמירות "כוללניות וסתמיות שהן עניין לבית משפט של פירוק או פשיטת רגל ואינן עניין לראש ההוצל"פ".

ו.       בטענותיו בפניי במהלך הדיון בבקשה עתר בא כוח המבקש לקבוע שחקירת היכולת לא התקיימה כהילכתה ובקש להחזיר את העניין לראש ההוצל"פ "עם הוראות לקבוע את יכולתו הכלכלית הממשית של מרשי ועל פי זה לקבוע תשלום חודשי הגיוני".