החלטה בתיק ברע 1754/07

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. רטנר)  מיום 28.2.2007, ולפיה הורה על עיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968.

1.         בשני חוזים שנחתמו בין הצדדים, התחייבו המשיבים למכור למבקשים מגרש ולבנות עליו בית. בחוזים נכלל סעיף בוררות על פיו ימונו ב"כ הצדדים לבוררים (בוררות זבל"א), ובנושאים שלא יצליחו ליישב ביניהם, יכריע בורר שימונה על ידי ראש לשכת עוה"ד בתל אביב.

2.         לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים, והמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה בה ביקשו להצהיר כי המשיבים הפרו את החוזה הפרה יסודית. המשיבים ביקשו לעכב את ההליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות והמבקשים התנגדו לבקשה. לטענת המבקשים, לאור המחלוקת העמוקה בין הצדדים ובנסיבות שנוצרו, לא ניתן ליישם את השלב הראשון של הבוררות (בוררות זבל"א), ולכן לא ניתן ליישם את סעיף הבוררות כולו. בית המשפט המחוזי שדן בבקשה (השופט י. כהן) החליט כי " יש מקום לקיים את הסכם הבוררות ואם לא ניתן לקיים את השלב הראשון בשל הקרע בין ב"כ הצדדים, וכאשר ברור מראש שב"כ הצדדים בתפקידם כבוררים לא יוכלו להגיע להסכמות, יש לעבור לשלב השני", ונקבע כי ראש ועד מחוז ת"א ימנה בורר לדון בכל המחלוקות בין הצדדים.

על החלטה זו של כב' השופט כהן, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לביית המשפט העליון, ובהחלטה שם נקבע כי " בהמלצתנו הגיעו הצדדים להסדר, על-פיו הוסכם על שני הצדדים כי ימונה בורר על ידי רשם בית משפט זה, שופט בדימוס אשר יפסוק על פי הדין". רשם בית המשפט העליון מינה את כב' השופט (בדימוס) ד"ר ביין לבורר בסכסוך ובתום שנה ועל בסיס חוות דעת מומחה מהנדס, ניתן פסק בוררות מקיף.

3.         המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לביטול פסק הבוררות, ומשהסכימו המשיבים לבקשה, ניתן פסק דין (כב' השופט גרשון) המבטל את פסק הבוררות.

4.         לא חלף זמן רב, והמבקשים שבו והגישו תביעה חדשה נגד המשיבים באותו עניין, ובה ביקשו סעדים כספיים בסך 500,000 ש"ח. המשיבים הגישו בקשה לעיכוב הליכים לאור סעיפי הבוררות בחוזים והמבקשים התנגדו לבקשה.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה לעיכוב הליכים וקבע בהחלטתו, כי על אף ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט העליון, החלטתו דלעיל של כב' השופט כהן לעניין פרשנות סעיפי הבוררות בחוזים נותרה על כנה ומהווה מעשה בית דין בין הצדדים. עוד סבר בית המשפט קמא, כי אין בביטול פסק הבוררות בהסכמה כדי לשנות מהסכמת הצדדים להכריע במחלוקות באמצעות הליך של בוררות.

מכאן הבקשה לרשות ערעור.

5.         המבקשים טענו, כי לאור נסיון העבר, הסחבת, והפרשנות הראויה של סעיף הבוררות היה על בית המשפט קמא להשתמש בסמכותו לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, ולא לעכב את ההליכים בתביעה. לחילופין, טענו המבקשים, כי ככל שיש לעכב את ההליכים ולפנות לבוררות, הרי המנגנון למינוי בורר הקובע הוא זה שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון. לטענת המבקשים, ההסדר אליו הגיעו בבית המשפט העליון, לפיו ימונה לבורר שופט בדימוס אשר יפסוק על פי הדין, היה מענה הולם לטענותיהם בבקשה לרשות ערעור שם, ולכן, ובכפוף לכך, נדחתה הבקשה. מכאן, שאין לראות בהחלטתו של כב' השופט כהן מעשה בית דין.

6.         דין הבקשה להדחות.

ככלל, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה והיא שמורה היא למקרים חריגים בלבד - רע"א 4921/06 א.ע.נ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' דומין, תק-על 2006(3) 2479 (2006). בית המשפט שדן בבקשה לעיכוב הליכים יטה להיעתר לה, וערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה להורות על עיכוב הליכים - רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד פ"ד מב(3) 74   (1988); סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, (מהדורה רביעית, 2005) 283. במקרה דכאן, אין מדובר באחד המקרים הנדירים המעלים שאלות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור.

בית המשפט קמא לא ראה מקום להחלת סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, ואיני רואה מקום להתערב במסקנתו. הזמן הרב שחלף מאז החלו ההליכים בין הצדדים לא נבע מסחבת בהליכי הבוררות, אלא מההליכים שנקטו המבקשים למניעת העברת הסכסוך לבוררות, בעוד הבוררות עצמה התקיימה באופן יעיל ונמשכה כשנה. גם לטעמי, החלטתו של כב' השופט כהן מהווה מעשה בית דין בין הצדדים לעניין פרשנות סעיפי הבוררות, ואין לראות את ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים בבית המשפט העליון, כקביעת מנגנון מחייב למינוי בורר. מדובר בהסדר דיוני שהושג לצורכי פשרה, אולם משהגיעו הצדדים עד הלום, יש לילך בדרך שהותוותה בהחלטתו המנומקת של כב' השופט כהן.

7.         מעבר לנדרש, וגם אם טעיתי במסקנתי לגבי החלטת השופט כהן כמעשה בית דין, הרי שעיון בהשגת המבקשים לבית המשפט העליון מעלה, כי טענותיהם אז נגעו לשני עניינים עקרים: האחד, כי לא ניתן להמיר במקרה זה בוררות זבל"א, שנבעה בחוזים, בבוררות של דן יחיד. השני, כי הסמכות לדון בנושאי המרצת הפתיחה בבוררות (שאלה שככל הנראה אינה רלוונטית כיום משהוגשה תביעה כספית).

משהחליט בית המשפט העליון על העברת הסכסוך לבוררות וכי הבורר יהיה דן יחיד, יש לראות בהחלטתו מעשה בית דין לעניין שני נושאים אלה. לכן, גם מטעמים אלה, דין הבקשה שבפני להדחות.

8.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.

מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

הפקדון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למבקשים.

ניתנה היום ד' באייר, תשס"ז (22 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.