החלטה בתיק ברע 1618/07

1.         התיק שבו בקשת הרשות לערער שלפני, לא נמצא במשך זמן מה, והצדדים התבקשו לשחזרו, אולם התמהמהו בשחזור.

בינתיים נמצא התיק, ולהלן הכרעתי בבקשה, וזאת לאחר שאף התקבלה ביום 20/3/07 תגובתה של המשיבה לבר"ע.

2.         הצדדים הם בני זוג לשעבר (שלא נישאו) ולהם ילד משותף, קטין כבן שלוש. הבן נמצא במרכז מערבולת הסכסוך ביניהם.

3.         בבר"ע 450/06 ובבר"ע 735/06, אשר נדונו במאוחד (בבית המשפט המחוזי בחיפה), קבעה כב' השופטת וילנר בהחלטתה מיום 8/11/06, שאין מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכולוגיה לבדיקת מסוגלות הורית של שני ההורים.

בהמשך החלטתו הורה בית המשפט המחוזי, שאין בקביעתו המורה על ביטול מינויו של המומחה, כדי:

            "... למנוע מבית משפט קמא לקבל החלטה נוספת בעתיד להפנות את ההורים לאיבחון מסוגלות הורית. זאת במידה ותעמוד בפני בית המשפט עדות שיש בה כדי להטיל ספק ממשי בדבר מסוגלותה ההורית של האם לשמש הורה משמורן, כמו תסקיר של שרות הרווחה ועוד" (ההדגשה בקו לא במקור). 

            כן הוסיפה שופטת בית המשפט המחוזי כי:

"עוד אעיר כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מבית משפט קמא להורות על הפניית הקטין לבדיקה/ייעוץ פסיכולוגי במידה ותתקבל בעניין זה המלצת פקידת הסעד".

            הקדמתי והבאתי החלטתו של בית המשפט המחוזי כיוון שסבורה אני, כי תוכן ההחלטה, כמו גם מועד הנתנה, הם הקובעים לענייננו.

4.         החלטתה של כב' השופטת וילנר התייחסה להחלטות מיום 21/3/06 ו-1/5/06 של בית משפט קמא. לפיכך, כל הראיות שעמדו לפני בית משפט קמא בשתי החלטותיו אלה, אינן יכולות להוות בסיס לבקשה נוספת של האב למינוי מומחה, שכן הן נבדקו הן על ידי בית המשפט קמא והן על ידי בית המשפט המחוזי. על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי, על המבקש להביא ראיות חדשות, כמו תסקיר של פקיד סעד או של מומחה אחר, על מנת לבקש שוב מינוי מומחה לבדיקת מסוגלות הורית.

5.         ההחלטה הראשונה של בית משפט קמא, עליה מבוקשת רשות הערעור לפני, היא מיום 21/1/07 בבש"א 2206/06. בהחלטה זו, החליט בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש למינוי מומחה לבדיקת מסוגלות הורית של שני בני הזוג בכותבו כי:

            "באשר לבקשת ב"כ התובע כי המומחה 'ימשיך בבדיקה שלו' צר לי אך ערכאת הערעור החליטה את אשר החליטה".

6.         ההחלטה השניה של בית משפט קמא שמבוקש לגביה רשות לערער לפני, היא מיום 08/01/2007, בה קבע בית המשפט קמא, על פי בקשת האם, כי החלטתו הקודמת, מיום 02/10/2006, באשר למינוי מומחה לבדיקת מסוגלות הורית, מבוטלת עקב החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית משפט קמא קבע כי:

            "בנסיבות אלה  - אין לי אלא להרכין ראשי בפני ערכאת הערעור, כך נקבע ואכבד את ההחלטה".

7.         בהחלטתו מיום 25/1/07, שאף עליה מבקש האב רשות לערער, החליט בית משפט קמא לדחות את בקשתו של האב למינוי פסיכולוג ילדים על מנת שיאבחן את הקטין ואת מצוקותיו. בית המשפט קבע כך בשל החלטתו של בית המשפט המחוזי וכן משום ששירותי הרווחה המליצו על משמורת בקטין לאם ומכיוון שההורים מסרבים לקבל את המלצות גורמי הרווחה.

8.         ביום 30/10/06 ניתנה חוות הדעת של ועדת התסקירים וזאת על פי הוראתו של בית משפט קמא. החלטת וועדת התסקירים לא עמדה לפני בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8/11/06.

בית המשפט המחוזי לא סתם את הדרך לפני בקשה עתידית למינוי מומחה לבדיקת המסוגלות ההורית או למינוי פסיכולוג, אשר יבחן את הקטין ויעמוד על מצוקותיו.

עם מתן המלצתה של ועדת התסקירים, הובא לפני בית משפט קמא נתון חדש, לפיו, ככתוב בחוות הדעת של ועדת התסקירים:

            "הועדה הגיעה למסקנה שאגם הוא ילד בסכון ולכן ההחלטות הן: