1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בת"א-יפו, בת.א. 60240/03 מיום 24/2/05, שניתן ע"י כבוד השופט בן-חיים, שדחה את התובענה לביטול פסק בורר שהגישו המבקשות ואישר את פסק הבורר (בתיקון הפסק בנקודה אחת).
בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים עסקית, לאחר שהמשיב 1 שימש כמנהל ומורשה חתימה של המבקשת 1, וניהל בפועל סניפים של "גלידה באר שבע" ברמת אביב ובנוה צדק, עד שפרץ סכסוך בין הצדדים שבעקבותיו הוגשה תביעה אזרחית בביהמ"ש בת.א. 160445/02, שבמסגרתה הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שבו הוסכם על העברת כל המחלוקות לבוררות (נספח ג' לבר"ע
להלן:
"ההסכם").
ואכן, הבורר שמונה בהסכמת הצדדים, רו"ח אורי הולצמן, דן במחלוקות בין הצדדים ובתביעות של שני הצדדים וביום 22/6/03 נתן את פסק הדין בבוררות
(להלן: "פסק הבורר"), במסגרתו קבע שעל המבקשות לשלם למשיבים סכומים כספיים המסתכמים בכ- 150,000 ש"ח.
המבקשות לא השלימו עם פסק הבורר וניסו לבטלו בביהמ"ש, שבסופו של דבר, דחה את רוב טענותיהן של המבקשות, למעט טענה של פסיקה בחוסר סמכות בפסיקת פיצויי פיטורין הבראה וחופשה שהופחתו ע"י בימ"ש קמא במסגרת תיקון של פסק הבורר.
במסגרת הבר"ע תוקפות המבקשות את פסק הדין של בימ"ש השלום שלא ביטל את פסק הבורר וטוענות שמדובר בקביעות עקרוניות שעולה מהם שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או שההתערבות נדרשת למניעת עיוות דין. הטענות של המבקשות מתייחסות בעיקר (כפי שב"כ המבקשות אף התמקד בטענות אלו בטיעוניו בע"פ) בטענה כנגד העדר ההנמקה של הבורר, בניגוד לאמור בהסכם לגבי חובת ההנמקה, וכן בטענה לגבי פעולה בחריגה מסמכות - הכרעה בניגוד לאמור בסעיף 4 להסכם, לגבי ההסכמה שעלות שיפוץ הסניף בנוה צדק תחול אך ורק על המשיבים שנהנו מהשיפוץ ולכן לא יכלו לפסוק לזכותם סכומים בגין השיפוצים הנ"ל (כשמדובר בכ- 46,000 ש"ח).
כן נטען, שלא ניתנה למבקשות הזדמנות נאותה להביא ראיות, שהבורר לא הכריע בענין המרכזי אשר נמסר להכרעתו משחלף המועד למתן הפסק ושקיימת עילה לפיה היה מבוטל הפסק.
לחילופין מבוקש לתקן את פסק הבורר באופן שתבוטל החלטת הבורר לזכות את המשיבים בסך של 44,237 ש"ח בגין התשלום לספקים, בביאור 5 לפסק הבורר.
לעומתם, טוענות המשיבות, שאין מקום להתערב בפסק הדין של ביהמ"ש שאישר את פסק הבורר למעט בתיקון אחד, שמראה שכאשר ביהמ"ש סבר שיש חריגה מסמכות הוא ידע לתקן זאת, בניגוד לטענה לגבי החזר הכספים בגין השיפוצים שאינה חריגה מסמכות של הבורר עפ"י ההסכם אלא לכל היותר, טעות על פני הפסק, כשלטענת המשיבים לא מדובר גם בטעות על פני הפסק, אלא בקביעה נכונה של הבורר, כשביהמ"ש לא הכריע גם בענין זה.
לטענת המשיבות, חובת ההנמקה מולאה בהתאם לנדרש עפ"י ההסכם, כשמדובר ברואה חשבון שצריך לנמק את פסיקתו עפ"י כללים חשבונאיים מקובלים.
לטענת המשיבות, אין מקום למתן רשות ערעור במקרה זה שאינו בעל חשיבות עקרונית וציבורית ושלא נגרם בו עיוות דין.
לטענת המשיבות, לא נפל כל פגם בפסיקת הבורר ובקביעות ביהמ"ש שדחה את טענות המבקשות, שהם למעשה חוזרים על אותן טענות במסגרת הבר"ע, טענות שיש לדחותן גם לגופן.
2.
לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את הצדדים בפני, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.
הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין שניתן בבקשה לביטול פסק בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים מיוחדים שבהם עומדת להכרעה שאלה שיש לה היבט עקרוני, בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מגדר עניינם הפרטי של בעלי הדין, מגדר עניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של צדק למניעת עיוות דין (רע"א 5991/02
גוירצמן נ' פריד ואח' (לא פורסם),
להלן: "פס"ד גוירצמן"). רע"א 3505/00
רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם), רע"א 3680/00
גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ פ"ד נז (6) 605, 615,
להלן: "פס"ד גמליאלי").
התערבות שיפוטית בפסק בורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק הבורר ולא לבטלו.
בית המשפט הבוחן את פסק הבורר אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול.
ביהמ"ש אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא, אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. (
פס"ד גמליאלי בעמודים 616, 617 וכן ראה
פס"ד גוירצמן לגבי פרשנות דווקנית ומצמצמת של עילות הביטול ושביהמ"ש לא יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של הבורר ומכאן שטעות על פני הפסק אינה נמנית עם עילות הביטול).
במקרה שבפני, אין בטענות של המבקשות משום העלאת ענין עקרוני בעל חשיבות ציבורית החורגת מעניינה של הבוררות שנתקיימה ביניהם ואין בהן כדי להצדיק עיון בנסיבות המקרה ע"י ערכאה נוספת.
הגם שהמבקשות מנסות להיבנות מכסות עקרונית משפטית, הרי שלמעשה הטענות שנטענות על ידן הינן טענות כנגד קביעותיו של הבורר וביהמ"ש אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הבורר.
במקרה זה לא מדובר גם במקרה שיש צורך בהתערבות ביהמ"ש למניעת עיוות דין, כשגם אם היתה מתקיימת עילה לא היה מקום לביטול פסק הבורר כאמור בסעיף 26 (א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968. מדובר במחלוקות שכיחות בין צדדים לבוררות בנושא של הנמקה של פסק הבורר וכן בנושא חשבונאי ועובדתי של החזר הוצאות בגין שיפוץ שנעשה/תשלום לספקים שאין ביהמ"ש של הערעור נוהג להתערב בהם. (רע"א 4599/02
ישפה הנדסה אינטרנשיונל בע"מ נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (לא פורסם)). זאת, במיוחד, כמו במקרה דנן, במקרה שהבורר היה פטור מהוראות הדין המהותי מדיני הראיות ומדיני הפרוצדורה האזרחית שאז ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטתו וההתערבות הינה מוגבלת ומצומצמת
(פס"ד גווירצמן).