החלטה בתיק ברע 1534/06

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה החלטתי כי היא אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ח' ינון) בת"א 45174/03 מיום 29.03.06 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לצירוף ראיה.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

העובדות הרלוונטיות לעניינו הן כדלקמן: המבקשת הגישה כנגד המשיבות תביעה כספית. ביום 30.08.05 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, וביום 31.11.05 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבות. ביום 16.11.05 (קרי, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשת ובטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבות), נערכה שיחה בין עובד של המבקשת לבין מי מטעמן של המשיבות. עובד המבקשת הקליט את השיחה שלא בידיעת יתר הדוברים. ביום 08.12.05 התקיימה ישיבת קדם משפט, ואין מחלוקת, כי המבקשת לא גילתה באותו מעמד את דבר קיומה של הקלטת. ביום 09.02.06 הגישה המבקשת למשיבות "תצהיר גילוי מסמכים משלים", ובהמשך לכך הוגשה על ידה לבית המשפט ביום 19.02.06 " בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית משלים" (להלן: "הבקשה"), וכן הוגשה "בקשה בכתב" מטעם המשיבות שלא לאפשר למבקשת להסתמך על ההקלטה האמורה.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקבעו:

"לאחר עיון בבקשה ובתגובות עולה כי הראיה אותה מבקשים להגיש, הקלטת, היתה ברשות המבקשת טרם דיון ההוכחות עוד ביום 16.11.05.

אשר על כן, אין מקום להגיש תמליל הקלטת בשלהי שלב ישיבת ההוכחות".   

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.

לטענת המבקשת, שגגה נפלה מלפני בית המשפט קמא עת קבע כי אין מקום להגשת התמליל בשלהי שלב ישיבת ההוכחות, שכן הבקשה הוגשה בתאריך 19.02.06, דהיינו, כשלושה חודשים עובר למועד הראשון שנקבע לקיום ישיבת ההוכחות- בתאריך 09.05.06. עוד טוענת המבקשת, כי תוכנה של הקלטת נודע לה רק לאחר תום שלב קדם המשפט, שכן מלאכת פענוח ההקלטה והתמלול ארכו זמן, ובהקשר זה מדגישה המבקשת כי תמכה טענותיה בעניין זה בתצהירים. לשיטת המבקשת, היה על בית המשפט קמא להורות על קבלת הראיה, וזאת נוכח חשיבותה - הנוגעת למהימנותם של עדים מרכזיים, ובהתחשב במועד בו נתבקשה הגשתה- בסמוך לאחר שנתברר טיבה וכשלושה חודשים לפני דיון ההוכחות, ונוכח פשטותה של הראיה- תמלול שיחה יחידה שבוצעה, שאין בה כדי להאריך או לסבך את הדיון.

אף שלכאורה נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, במובן זה שנקבע בהחלטתו כי ההליך נמצא בשלהי שלב ההוכחות, לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו. ראשית, נראה לי שהמדובר בפליטת קולמוס, שכן חזקה על בית המשפט כי מודע הוא להתקדמות ההליך המתנהל בפניו, לרבות תאריך קדם המשפט האחרון ומועדי הדיון שנקבעו ביומנו לשמיעת ההוכחות. שנית, אף אם פענוח ההקלטה והתמלול ארכו זמן, ואף אם המבקשת לא הייתה מודעת לתכנה של ההקלטה במועד ישיבת קדם המשפט ביום 08.12.05, הרי שמחובתה היה לציין את עצם דבר קיומה של הקלטת כבר במועד זה. משבחרה שלא לציין עובדה זו, והעדיפה להמתין עד לאחר הגשתם של תצהירי העדות הראשית אין לה להלין על כך שבית המשפט קמא סבר כי המבקשת פועלת בתכסיסנות ולפיכך דחה את בקשתה.

כלל יסוד הוא בסדר הדין האזרחי כי יש לנהל את ההליכים ב"קלפים גלויים" ואין לאפשר הפתעתו של הצד שכנגד על ידי "שליפת" ראיות בשלבים מתקדמים של ההליך.

קיומה של ההקלטה היה ידוע למבקשת ביום שהתקיימה בו ישיבת קדם המשפט אולם, היא העדיפה לבחון את התועלת שבהגשתה בטרם תגלה את דבר קיומה. רק לאחר שהגיעה למסקנה כי ראיה זו מועילה לעניינה הגישה תצהיר גילוי מסמכים משלים.

סבורה אני כי אין ליתן יד להתנהלות מעין זו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום ב' בסיון, תשס"ו (29 במאי 2006), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

קלדנית: יהודית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: