החלטה בתיק ברע 1510/07

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מ' סובל) בת"א 45693/04 מיום 29.01.07 ומיום 21.02.07. בהחלטה מיום 29.01.07 נקבע כי בהתאם לתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") תינתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט. בהחלטה מיום 21.02.07 נדחתה בקשה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית, אשר למעשה היתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.01.07.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המבקשות הגישו תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים.

בתאריך 09.11.04 התקיים דיון בבקשת הרשות להגן, במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ישקלו למנות מומחה בתחום החשבונאות לצורך הסדרת המחלוקת החשבונאית.

בתאריך 14.04.05 הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, במסגרתו נקבע כי בית המשפט ימנה מומחה כאמור, ולאחר קבלת חוות דעתו ייקבע מועד לדיון ביתר השאלות שנותרו במחלוקת.

בתאריך 23.04.06, ולנוכח עמדת הצדדים, הורה בית המשפט קמא כי יוזמן המומחה על מנת לשמוע מפיו בצורה ברורה את מסקנותיו, שכן הצדדים פירשו את חוות דעתו באופן שונה. כמו כן, הורה בית המשפט על השלמת הליכי גילוי מסמכים ועל הגשת ראיות הצדדים באמצעות תצהירים.

בתאריך 21.09.06 דחה בית המשפט קמא את בקשת ב"כ המבקשות להעביר למומחה שאלת הבהרה נוספת, שכן מצא כי חוות דעתו המתוקנת של המומחה ניתנה לאחר שכל החומר הרלוונטי היה מצוי בפניו. כמו כן, הורה בית המשפט (בשנית) על השלמת הליכי גילוי מסמכים ועל הגשת ראיות הצדדים בתצהירים, ונקבע מועד לשמיעת הוכחות.

בתאריך 28.01.07, הוא המועד שנקבע להוכחות, התייצב ב"כ המבקשות וטען כי לא הגיש תצהירי עדות ראשית מאחר שניהל משא ומתן עם הצד שכנגד, ובלשונו: "אין טעם ולא היה טעם להגיש תצהירי עדות ראשית כשאנו במו"מ והשאלות שנותרו במחלוקת ממוקדות". מנגד, ביקש ב"כ המשיבים להורות על מחיקת התביעה מחמת אי הגשת תצהירי עדות ראשית ואי הופעת עדי התביעה לדיון, וכן בהתחשב בכך שנדחתה בקשת המבקשות לדחיית מועד הדיון. בתשובה, עמד ב"כ המבקשות על מחדלים שונים שנפלו בהתנהלות המשיבים, הצהיר כי "אם חברי היה מודיע לי שהוא רוצה לנהל את ההוכחות ללא תצהירים אין ספק שהייתי מביא את העדים שלי", וביקש ליתן שהות להגשת התצהירים, אף בכפוף להוצאות. לבסוף, ביקש לחקור את אחד מעדי ההגנה, שהיה נוכח באולם באותה עת. לבקשה זו התנגד ב"כ המשיבים. בשלב זה הסתיים הדיון בהחלטה: "נדחה למתן החלטה בבקשה למחיקת התביעה...".

בתאריך 29.01.07, ניתנה החלטת בית המשפט קמא בהעדר הצדדים. בהחלטתו, פרט בית המשפט קמא את השתלשלות העניינים. בית המשפט גם התייחס לבקשה לדחיית מועד הדיון, וציין כי נדחתה מאחר שהוגשה לאחר שהמשיבים הגישו בקשה למחיקת התביעה עקב אי הגשת תצהירים. בית המשפט עמד על כך שנימוקי הבקשה לדחיית מועד הדיון היו ניהולו של מו"מ לפשרה ופגיעתו של ב"כ המבקשות בתאונת דרכים. באשר לתאונה, הבהיר בית המשפט כי היתה מאוחרת למועד שנקבע להגשת התצהירים וכי לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם בשל התאונה הנטענת. באשר למו"מ לפשרה, קבע כי אין מדובר בעילה בנימוק המצדיק אי הגשתם של תצהירים, אי קיום החלטות בית המשפט ולדחיית מועדים. בנוסף, ציין כי הצדדים ניהלו מו"מ במשך תקופה ארוכה ולא הגיעו להישגים מלבד ההסדרים הדיוניים שהושגו בבית המשפט, וכי הניסיון האחרון לניהול המו"מ עלה בסמוך למועד הדיון "והרושם הבלתי נמנע הוא כי הטענה הועלתה אך ורק בהקשר לדחיית הדיון". בהמשך לכך, נקבע:

"בעל דין שאינו מקיים את החלטות ביהמ"ש ולא פונה במועד כדי לבקש דחייה ו/או אורכה, אם יש לו סיבה טובה לכך, חזקה עליו שמזלזל בהחלטות ביהמ"ש ובהליך המשפטי, גורם להמשכות התיק שלא לצורך, פוגע בזמנו של ביהמ"ש ובסדרי עבודתו ובבעלי דין אחרים הממתינים ליומם בביהמ"ש.

ניתנו לצדדים אורכות ודחיות עד כה באופן ליברלי במסגרת ההליכים המקדמיים ואולם משנקבע ושוריין מועד לשמיעת הוכחות לא ניתן להמשיך בגישה הליברלית עד כי בעלי הדין ינהלו את יומנו של ביהמ"ש.

ולבסוף, משנדחתה הבקשה לדחיית הדיון ביום 23.01.07, היה לב"כ התובעים (המבקשות, ש.ד.) זמן להגיש תצהירי עדות ראשית ולחלופין לבקש להעיד את עדיו בעל פה ואולם לדיון כלל לא טרחו התובעים להתייצב".

בסופו של יום, בחר בית המשפט קמא לפעול בהתאם להוראות תקנה 168(ב) לתקנות, לפיה:

"לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".

בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי הכרעה בהליך תיעשה על בסיס החומר המצוי בו, והורה על מועדים להגשת סיכומים.

בתאריך 21.02.07 ניתנה החלטה נוספת הנוגעת לתצהירי העדות הראשית. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשות למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן. בית המשפט קבע כי, למעשה, מדובר בבקשה חוזרת, וכי אין הצדקה לשנות מההחלטה מיום 29.01.07. בנוסף, ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומיהם.

כנגד החלטות אלו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת המבקשות, שגה בית המשפט קמא משקבע כי זלזלו בהליכים. לטענתן, מלכתחילה, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן במועד. לעומת זאת, המשיבים, שהחליפו ייצוג, נמנעו מהגשת תצהירי עדות ראשית, ועתרו לביטול ההסדר הדיוני מיום 09.11.04. זאת ועוד, המבקשות טוענות כי המשיבים הם שהביאו להתמשכות הדיונים, שכן לא העבירו מסמכים למומחה והתעכבו בתשלום חלקם בשכר טרחתו.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי ניתנו ארכות ודחיות באופן ליברלי. המבקשות גורסות כי בית המשפט קבע מועדים להגשת תצהירים בטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים, ובה בעת זימן את המומחה לצורך מתן הבהרות. לטענתן, "כפי שהיה ברור מלכתחילה, החלטת בית משפט קמא על הגשת תצהירים מיום 23.04.06 היתה מוקדמת מידי, ולכן נושא זה לא עלה כהוא זה בדיון מיום 21.09.06". מוסיפות ומסבירות המבקשות כי ההליכים המקדמיים הושלמו אמנם בתאריך 15.11.06, כנדרש, אלא שבעקבות תאונת הדרכים ובעקבות ניהול המשא ומתן לא הוגשו תצהירי העדות הראשית. המבקשות סבורות כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות אלו, ולשיטתן ראוי היה להאריך את המועד להגשת התצהירים. המבקשות גם סבורות כי לנוכח העובדה שבית המשפט קמא העביר לתגובת המשיבים את בקשתן להארכת המועד להגשת תצהירים, וזאת למרות החלטתו מיום 29.01.07, הרי שראוי היה ליתן משקל לתצהיר ב"כ המבקשות שניתן בתמיכה לבקשתן זו.