החלטה בתיק ברע 1465/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב                           שניתן ביום 20/2/06 בת.ק. 9309/05 ע"י כב' השופטת יעל אילני. בימ"ש קמא קיבל את התביעה בחלקה וחייב את המשיב לשלם למבקש סך של 1,525 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.

2.         המבקש, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המשיב לתשלום סכומים המגיעים לו לטענתו, בגין התקנת מערכת הנהלת חשבונות ממוחשבת בעסקו של המשיב ובגין מתן שירותי הפעלת המערכת שהתקין. המבקש טען כי המשיב שילם לו בגין שירותים אלה סכום של 1,500 ש"ח לחודש. בסמוך לחודש יולי החלה אחותו של המשיב לעבוד בעסק, והמבקש הדריך אותה לטענתו, בכל הקשור להפעלת המערכת. לדבריו, במהלך חודשים יולי - אוגוסט עבד בהיקף גדול בהרבה מהיקף העבודה הרגיל, אולם לא קיבל את מלוא השכר המגיע לו.

3.         מנגד טען המשיב כי שילם למבקש את מלוא השכר המגיע לו. עוד טען כי אמנם המבקש הדריך את אחותו אולם בהיקף עבודה קטן בהרבה מזה לו טען המבקש.

4.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

שוכנעתי כי התובע עבד ונתן שירותים לנתבע בחודשים יולי ואוגוסט לרבות הדרכת אחות הנתבע. יתכן שהיקף העבודה בחודשים אלה היה רב יותר בשל הצורך בהדרכת אחות הנתבע, ואולם מאחר ועל פי המוסכם בין הצדדים עד אז שולם סכום חודשי גלובלי, צריך היה התובע להודיע לנתבע על דרישתו לתשלום שונה בחודשים אלה. משלא עשה כן מראש, ומשלא סוכם תשלום על פי שעות עבודה או תשלום אחר, אין לו להלין אלא על עצמו. מסיבה זו איני מקבלת גם את טענת התובע שבסיס השכר צריך להיות על פי 80 ש"ח לשעה שכן אין מחלוקת שהתשלום ששולם לתובע עד להפסקת ההתקשרות שולם באופן חודשי גלובלי".

5.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי בין הצדדים הוסכם על סכום גלובלי של 1,500 ש"ח לחודש. עוד לדבריו שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי סכום של 80 ש"ח לחודש הינו בלתי סביר בנסיבות העניין. לדבריו, משקבעה השופטת כי גירסת המשיב לא היתה אמינה עליה, היה עליה לקבל את תביעת המבקש במלואה.

6.         בדיון שהתקיים בפני ביום 13/3/07 חזר המבקש על כל טענותיו ואף הוסיף כי קיים טעם לפגם בכך שכב' השופטת אילני קיבלה לטענתו את התיק לידיה רק מספר רגעים לפני תחילת הדיון. לדבריו הצדדים הוזמנו לשופט אבנון, ורק ברגע האחרון הופנו לכב' השופטת אילני, מכאן הסיק שלא היה סיפק בידה ללמוד את התיק.

7.         יצוין כי לאחר הדיון הגיש המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול ולהוספת דברים שהעלה בדיון ואשר לטענתו לא נרשמו. לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון פרוטוקול, אני נעתרת לבקשה להוספת הדברים לפרוטוקול.                                   

שמעתי ברוב קשב את טענות המבקש, לרבות טענותיו בבקשה לתיקון הפרוטוקול, ואני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

8.         להבדיל מפסק דין שניתן ע"י בימ"ש שלום, אין זכות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, וניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית או טעות משפטית בולטת בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי של ממש לערעור.

9.         הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה ששמעה את העדים והתרשמה מהעובדות מכלי ראשון. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

10.       במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא קבע על בסיס הראיות כי הוא מקבל את טענות המבקש בחלקן ופסק לו חלק מסכום התביעה כולה. בימ"ש קמא נימק את פסק דינו כדבעי, ואף טרח ונימק באופן ברור על בסיס מה פסק את הסכום שפסק.

פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים. פסק הדין הוא מפורט ומנומק ולא נראה כי נפלה בו טעות המצדיקה ליתן רשות ערעור על פסק הדין.

11.       למעלה מן הדרוש, הואיל והמבקש לא היה מיוצג, אני מוצאת להתייחס לטענותיו של המבקש כפי שהופיעו בבקשה לתיקון פרוטוקול.