החלטה בתיק ברע 1428/05

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט ד' פיש) מיום 29.11.2005, שדחה בקשת המבקש להגיש חוות דעת רפואית במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

1.         המבקש, נהג אוטובוס אגד, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים בקשר לפגיעה שנגרמה לו, לטענתו, בעת שירד מהאוטובוס בו נהג. הצדדים נחלקו גם באשר לנסיבות התאונה, והמשיבות הכחישו את גרסתו העובדתית של המבקש וכפרו  בחבותן ובתחולת חוק הפיצויים על נסיבות המקרה.

2.         המבקש הגיש מטעמו, חוות דעתו של פרופ' מ. רופמן בתחום האורטופדי. בסיפא של חוות הדעת, התייחס ד"ר רופמן, לנסיבות התאונה: 

"לעניין מנגנון החבלה, יכול וכל חבלה לקרסול תגרום לתהליך כזה ואולם מנסיוני לאורך השנים חבלות שיגרתיות חולפות עם הזמן. רק חבלה רצינית וקשה עם קפיצה-נפילה מגובה תגרום לנזק קשה ונרחב לרקמות סביב המיפרק. סביר מאד כי החבלה ארעה בעת ירידה-קפיצה ממדרגת האוטובוס".

המשיבות עתרו בבקשה להורות על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט, ובית המשפט קמא נעתר לבקשה מן הטעם, שהגשת חוות הדעת, עומדת בסתירה להוראות סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים.

על החלטה זו, נסבה הבקשה שבפני.

3.         דין הבקשה להידחות.

סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו, מתווים את הדרך להוכחת עניין שברפואה, כך שהוכחת נכות רפואית או "כל נושא רפואי אחר" לפי חוק הפיצויים, תיעשה בדרך של מינוי מומחה על ידי בית המשפט. על התכלית שביסוד ההסדר המיוחד שבחוק הפיצויים, ראה רע"א 504/90 אן בר-זאב ואח' נ. ג'ומעה מוחמד ואח' פ"ד מד(2) 200 (שם הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, אליה הפנה המבקש בבקשתו).

לסקירה מקיפה של ההיסטוריה החקיקתית ושל התכלית החקיקתית של סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים והתקנות על פיו, ראה בהחלטתו של כב' השופט הראל בת"א (ת"א) 24794/05 אסתר ארביב נ. הפניקס הישראלי חב' לביטוח (ניתן ביום 14.8.2005, פורסם באתר נבו).

4.         המחלוקת בשאלת נסיבות התאונה היא עובדתית, וכל צד רשאי להביא ראיות להוכחות העובדות, אך ראיות שהן עניין שברפואה, נכנסות לד' אמותיו של סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים, ואת המונח " כל נושא רפואי אחר" יש לפרש באופן רחב, הכולל גם שאלות שברפואה, הנוגעות למנגנון גרימת הנזק, או לקשר הסיבתי-עובדתי-רפואי בין הפגיעה לבין הנכות או המגבלה הנטענת. 

הוכחת אירוע התאונה על פי טיבה ואופיה של הפגיעה עצמה, הוא עניין שבמומחיות רפואית. כך, לדוגמה, נקבע על ידי השופט י. ענבר בבר"ע (ירושלים) 264/04 שמואל שור נ. עוזי הלוי, איילון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, החלטה מיום 6.5.2004):

"...השאלה אם ניתן ללמוד מנזקי הגוף שנגרמו למבקש על אופי האירוע, הינה שאלה רפואית. הגורם היחיד המוסמך להעיד, אם מבחינה רפואית ניתן לייחס את נזקי הגוף לתאונת הדרכים המתוארת על ידי התובע, הינו מומחה רפואי. משכך, הדרך היחידה להביא לפני בית המשפט חוות דעת רפואית בעניין זה הנה מינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו...".

            לתוצאה דומה, ראה גם ת"א (שלום י-ם) 9012/02 יואן נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי רכב בע"מ (ניתן על ידי השופט ע. כהן ביום 8.6.2003, פורסם באתר "נבו").

5.         המבקש הסתמך על בש"א 17238/00 (חיפה) צימרינג נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב "פול" (לא פורסם, החלטה מיום 13.11.2000). אלא שהחלטה זו אינה תומכת בעמדתו. נהפוך הוא. באותו מקרה, היה מדובר בחוות דעת של בוחן תאונות לעניין האפשרות או הסבירות בדבר נסיבות התאונה. החלקים בחוות הדעת שלא עסקו בעניין שברפואה הותרו להגשה, בעוד שלגבי החלק העוסק בקשר הסיבתי בין הארוע לנכות הרפואית, נקבע שיש להוכיחו באמצעות מומחה רפואי לפי סעיף 6א(א) לחוק הפיצויים.

6.         שלא כטענת המבקש, איני סבור כי כפירתה של המשיבה בנסיבות התאונה, מוציאה מיניה וביה את התביעה מתחולתו של סעיף 6א(א) לחוק. מינוי המומחה הרפואי יכול וייעשה גם טרם הוכרעה סופית המחלוקת אם בתאונת דרכים עסקינן.

ובכלל, קשה להלום כי מחד, יעתור המבקש למינוי מומחה רפואי לקביעת הנכות כמצוות חוק הפיצויים, ומאידך, יגיש חוות דעת בנושא רפואי תוך התעלמות מהוראות חוק הפיצויים.

7.          במקרה שלפנינו, ביקש המבקש להסתמך על חוות דעתו של פרופ' רופמן. המדובר בחוות דעת רפואית לכל דבר ועניין, הכוללת ממצאי בדיקה של המבקש ומסקנה לפיה המבקש סובל מתהליך קשה של RSD. רק בשולי הדברים, וכפי שצוטט לעיל, מביע פרופ' רופמן דעתו בדבר מנגנון הפגיעה. נסיון זה להכניס ב"דלת האחורית" חוות דעת רפואית אינו ראוי.

מכל מקום, וככל שהדבר יידרש, רשאי בית המשפט קמא להורות למומחה הרפואי שיתמנה, להתייחס לשאלה אם מנגנון הפגיעה תואם את טענות התובע לגבי נסיבות התאונה- ראה ת"א (י-ם) 2045/05 ויזל מרדכי נ. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, החלטה מיום 25.8.2005). למיצער, רשאי כל צד להפנות שאלות הבהרה למומחה,  לרבות שאלה לגבי מנגנון החבלה.

9.         סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש בשכר טרחת המשיבות בסך של 1,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. שישולם בסוף ההליכים, או יקוזז מהסכום שייפסק, אם ייפסק, לזכות המבקש.