החלטה בתיק ברע 1366/05

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 27.10.04 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט צ' כספי) אשר חייב את המבקשים, הדדית, לשלם למשיבה סכום של 17,800 ש"ח, בתוספת הוצאות בסכום של 3000 ש"ח.

            כן חייב בית המשפט קמא את המבקשים " בהתחשב, בין היתר, בהצהרות בלתי נכונות בבית המשפט"  לשלם לאוצר המדינה סכום של 3000 ש"ח.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

            המשיבה היא הבעלים של מחצית הזכויות במגרש הנמצא ברחוב ז'בוטינסקי 26 בבני -ברק, הידוע כגוש 6122 חלקה 462 . על המגרש בנוי מחסן (להלן: " המחסן"), אשר זכויותיה של המשיבה בו אינן שנויות במחלוקת.

            המשיבה הגישה כנגד המבקשים וכנגד נתבעת נוספת, "ענק החלפים" בע"מ, תביעה לתשלום דמי שימוש במחסן, לתקופה של שנה, מיום 1.4.04, במהלכה, כטענת המשיבה, עשו המבקשים שימוש במחסן בלא רשותה, לאחר שפלשו למחסן.

            המבקשים טענו, מפי המבקשת 1, שייצגה את המבקשים בדיון, כי המבקשים השתמשו במחסן תקופה קצרה בלבד, שלושה חודשים, מיום 1.4.04. זאת, על יסוד, חוזה שכירות שנחתם בין הנתבעת 3, "ענק החלפים" ובין חברה אחרת בשם א.א.א יזמית ייצור וסחר בע"מ (להלן: " יזמית") אשר לטענת המבקשים, היתה שוכרת של המחסן מזה שנים רבות.

בית המשפט קמא קבע לענין זה:

" סתמו הנתבעים ולא הסבירו כיצד ועל פי איזה זכות יכולה היתה יזמית, גם אם היתה שוכרת של המחסן, להשכיר להם או לענק החלפים את המחסן" (עמ' 2 לפסק הדין). 

            בית המשפט קמא מצא כי המבקשים נהגו במרמה כלפי המשיבה, השתלטו על  הנכס של המשיבה, והשתמשו בו שלא כדין ובלא תשלום.

            בית המשפט קמא מצא כי חברות שונות הנמצאות בשליטת המבקש 2, החזיקו במחסן.

            בית המשפט קמא קבע:

" על פי אישור מטעמה של עיריית בני-ברק לפי רישומיה היו המחזיקים במחסן הגורמים הבאים: תחילה החל מיום 1.1.98 ועד יום 1.8.98 יזמית, לאחר מכן עד 1.7.01 אורנלייט, ומאז 1.7.01 ועד 10.2.04, חשבונאות." (עמ' 3 לפסק הדין)

על פי קביעת בית המשפט קמא כל החברות קשורות זו לזו, והמשיב 2 קשור לכולן.     

מכל מקום, מצא בית המשפט קמא כי המבקשים עושים שימוש במחסן ללא רשות וללא זכות לפחות במשך שנה, ומשכך, חייב יחד ולחוד את המבקשים ואת המבקשת 3 ענק החלפים, לשלם למשיבה הדדית, סך של 17,800 ש"ח, כאמור.

על פסק דינו זה של בית המשפט קמא בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.         לטענת המבקשים, טענה המשיבה כי המבקשים פלשו למקום ומשתמשים בו באמצעות חברת ענק החלפים ואינם משלמים דמי שכירות.

המבקשים טענו כי באופן אישי מעולם לא שכרו במקום ולא פעלו בו, וכן הציגו הסכם לשכירות משנה של המקום מחברת .א.א.א. יזמית ייצור וסחר בע"מ, בסכום של 300 דולר לחודש.

לטענת המבקשים, הציגה המשיבה, אומנם במהלך הדיון, תדפיסים שונים של רשם החברות בהם נטען כי המבקש 1 הינו בעל מניות.

כן הומצא הסכם שכירות כלשהו, כך לטענת המבקשים, בין חברת  אורנטול למרכז הישראלי לחשבונאות ויעוץ פיננסי בע"מ, כאשר לא ברור מהסכם זה איזהו הנכס בו מדובר בהסכם השכירות.