החלטה בתיק ברע 1340/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' רפאל) מיום 05.02.06 בת"א 4712/02 (בש"א 332/06), לפיה מונה מומחה רפואי נוסף.

העובדות הרלוונטיות לבקשה שבפנינו הן כדלקמן: המבקש, יליד 1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 03.12.01. ד"ר זינגר מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האנדוקרינולוגי, לצורך בחינת מחלת הסוכרת של המבקש והקשר בינה לבין התאונה שעבר. לאחר שהוגשה חוות דעתה של ד"ר זינגר, ולאחר שנחקרה בבית המשפט על חוות דעתה, הגישה המשיבה "בקשה לפסילת חוות דעת מומחה ו/או בקשה למינוי מומחה רפואי אחר בתחום הסוכרת". בית המשפט דחה את הבקשה לפסילת חוות הדעת אך הורה על מינוי מומחה רפואי נוסף, פרופ' קרסיק, לצורך בחינת שאלת סוג הסוכרת בה לוקה המבקש. בנוסף, נדרש פרופ' קרסיק להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת הסוכרת לאירוע התאונה, לשיעור הנכות, לטיפול התרופתי ולאפשרות השפעתו של טיפול זה על מצבו הנפשי של המבקש. מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.

בפתח בקשתו, מלין המבקש על כך שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה ללא הנמקה מספקת, ולטענתו לא היה מקום להורות על מינויו של מומחה נוסף, נוכח ההלכה לפיה מינוי מומחה אחר או נוסף ייעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. המבקש גורס כי הסיבה היחידה בגינה הורה בית המשפט קמא על מינויו של מומחה נוסף הוא הצורך לבחון את שאלת סוג הסוכרת, ולשיטתו אין שאלה זו, כשלעצמה, יכולה להצדיק מינויו של מומחה נוסף. זאת ועוד, לטענת המבקש, ד"ר זינגר התייחסה לשאלה מהו סוג הסוכרת של המבקש על פי מיטב ידיעתה המקצועית, וברי כי בשאלות שבמדע הרפואה, במקרים רבים "התוצאה אליה מגיע מומחה הינה כמעט תמיד תוצאה של הערכתו הנכונה ביותר ביחס לאפשרויות כאלה ואחרות, וכך גם נעשה במקרה שלפנינו".  

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור. השאלה האם למנות מומחה נוסף היא שאלה הנתונה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין, שכן הוא זה שצריך ליתן את פסק הדין בסופו של יום. משמצא בית המשפט קמא כי דרושה חוות דעתו של מומחה נוסף לצורך מתן ההחלטה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. כמו כן, יש ליתן את הדעת לכך שבית המשפט קמא לא פסל את חוות דעתה של ד"ר זינגר ולא הטיל דופי במקצועיותה. כל שנאמר בחלטה הוא כי:

"אני רואה צורך בחוו"ד מומחה נוסף בשאלת סוג הסוכרת בה לוקה התובע, שאלה שד"ר זינגר לא קבעה בה ממצא עובדתי אלא התייחס לנתון זה כהנחה בלבד. יתכן כי לנתון זה השלכה, לכאורה, על שאלת הקשר הסיבתי".

לאחר שחזרתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 11.10.05 הגעתי אף אני למסקנה כי ד"ר זינגר לא קבעה ממצא עובדתי בשאלת סוג מחלת הסוכרת של המבקש. לעניין העובדה שסוג הסוכרת לא צויין בחוות דעתה אומרת ד"ר זינגר: "לא היו לי את הנתונים. עד כמה שזכור לי ביקשתי שהתובע יעשה בדיקות השלמה והוא לא עשה אותן". ובהמשך- "היום אני לא יודעת איזה סוג סכרת יש לתובע, יש לי הנחה אבל לא ידיעה". יש להבחין מצב דברים זה, שבו בהסתמך על הנתונים החסרים שהיו בידה, הניחה ד"ר זינגר כי המבקש סובל מסוכרת מסוג מסוים, לבין מצב הדברים הרגיל, שלקיומו טוען המבקש, שבו מסקנת המומחה היא תוצאה של הערכה מושכלת. אשר על כן, משקיימת האפשרות כי לסוג מחלת הסוכרת יכולה להיות השפעה על שאלת הקשר הסיבתי, ומשד"ר זינגר לא קבעה ממצא עובדתי בעניין זה, רשאי היה בית המשפט להורות על מינויו של מומחה נוסף.

מעבר לדרוש אציין, כי החלטת בית המשפט קמא תסייע לחקר האמת, בעוד שהתארכות ההליכים בעקבות מינויו של מומחה נוסף יכולה לבוא על פתרונה בפסיקת הוצאות, ככל שימצא לנכון בית המשפט קמא להורות כן. זאת ועוד, נראה, לכאורה, ומבלי לקבוע ממצא בעניין זה, שלו פעל המבקש בהתאם להנחיותיה של ד"ר זינגר, ולו ביצע את הבדיקות הנוספות, אפשר שהיה נחסך הצורך במינויו של מומחה נוסף.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ו (7 בספטמבר 2006), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: