החלטה בתיק ברע 1237/06

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל אינעאם שרקאוי, מיום 2.11.06 (לשכת בית שאן), לפיה ניתן כנגד המבקש צו חיוב בתשלומים בסך של 15,000 ש"ח לחודש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר שניתנה להם ההזדמנות להביע את עמדתם, ומששוכנעתי כי לא תיפגע זכותו של בעל דין, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו נתנה רשות ערעור והערעור הוגש, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

המבקש הינו החייב בתיק הוצל"פ מספר 3-04-00881-11, המשיב הינו הזוכה בתיק הנ"ל. המשיב הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל, בה ביקש שינתן צו תשלומים כנגד המבקש, כך שהמבקש ישלם תשלום חודשי בסך 10,000 ש"ח. לאחר חקירתם של עדים ובחינת הראיות קבעה כב' ראש ההוצאה לפועל אבו אסעד אוסילה, ביום 14.9.05, כי צו התשלומים יעמוד על 1,000 ש"ח לחודש (להלן: " ההחלטה הקודמת").

על החלטה זו הגיש המבקש בר"ע לבית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 1181/05).

כב' השופטת מויאל ז"ל,  החליטה לדון בבקשה רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה. בפסק דינה, מיום 22.12.05, קבעה כב' השופטת מויאל ז"ל, כי יש להחזיר את התיק לכב' ראש ההוצאה לפועל על מנת שהמבקש יציג בפניה מסמכים נוספים ויתקיים דיון נוסף בנוגע ליכולת ההחזר של המבקש.

לאור החלטת כב' השופטת מויאל ז"ל הוחזר התיק לכב' ראש ההוצאה לפועל והתקיים דיון נוסף, בעניין יכולת ההחזר של המבקש וזאת ביום 2.11.06.

לאחר עדותם של המבקש והמשיב החליטה כב' ראש ההוצאה לפועל כי יש להעמיד את צו התשלומים על סך 15,000 ש"ח לחודש (להלן: " ההחלטה").

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

טענות המבקש (החייב)

כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה התעלמה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל הקודמת, אשר העמידה את צו התשלומים על סך של 1,000 ש"ח לחודש. כמו כן, לא התחשבה בחקירות ובמסמכים הקודמים שהוגשו מטעם המבקש. הפער בין החלטת ראש ההוצאה לפועל הקודמת לבין ההחלטה נשוא ערעור זה מעיד על כך כי כבוד ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה לא שקלה את השיקולים הנכונים. בהעדר ראיות מכריעות על הכנסות המבקש בשנה האחרונה, לא היה מקום להעלות את התשלום מעל סך של 1000 ש"ח. לא הונחה בפני ראש ההוצאה לפועל תשתית המעידה על יכולת פרעון של 15,000 ש"ח לחודש, על כן החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הינה חסרת בסיס ראייתי, מה גם שמשיב ביקש להעמיד את צו התשלומים על סך של 10,000 ש"ח והצו הועמד על סך של 15,000 ש"ח. כבוד ראש ההוצאה לפועל נשענה בהחלטתה על עדות הזוכה אשר הודה כי הוא מעיד על נתונים שלא היו מעודכנים. לעומת עדות המבקש לכך כי מצבו הכלכלי רק הלך והחמיר מאז ההחלטה הקודמת של ראש ההוצאה לפועל בעניינו. כב' ראש ההוצאה לפועל התעלמה מהמגמה בפסיקה התוחמת את גבולות חקירת היכולת להערכת יכולת ההחזר הכספי של החייב, כאשר שאלת שווי הרכוש של החייב הינה רלבנטית במידה פחותה. קביעת ראש ההוצאה לפועל לפיה קיים חשש שמא יש לחייב נכסים, אינה עולה בקנה אחד עם העמדת צו התשלומים על סך של 15,000 ש"ח בחודש.

טענות המשיב (הזוכה)

סעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ"), קובע חזקה סטטוטורית בדבר יכולת החייב לפרוע את חובותיו. על החייב מוטל הנטל להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את חובו ועליו לתמוך זאת במסמכים. ראש ההוצאה לפועל רשאי וצריך לקבוע הן את כושר ההשתכרות של החייב והן את יכולת ההשתכרות שלו. ככלל יש לאזן בין זכות הזוכה לגבות את חובו ולממש פסק דין שניתן לטובתו, לבין הגנה על חייבים אשר מצבם הכלכלי לא מאפשר להם לפרוע את חובותיהם. הלכה פסוקה היא כי ככלל ערכאת הערעור לא מתערבת בהחלטות ראש ההוצאה לפועל הקובע צו תשלומים לאחר חקירת יכולת המבוצעת בפניו ו/או בממצאים והתרשמויות הקשורים במהימנות החייב לעניין יכולתו הכלכלית, אלא במקרים נדירים בלבד. המבקש מציג תמונה של אדם חסר יכולת כלכלית ומנסה להסתיר עובדות אשר ישפכו אור על מצבו הכלכלי. בתצהיר שהגיש המבקש, בתיק שהתנהל נגדו בבית משפט השלום בעפולה, הצהיר כי הינו איש עסקים מצליח ועסקיו אינם נמצאים בקשיים כלכליים, בעוד שבפני ראש ההוצאה לפועל טוען כי הינו מחוסר יכולת כלכלית. המבקש מציג מסכת של שקרים בכל הנוגע לעסקיו וטוען כי עובד בעבודות שונות, כאשר למעשה הוא קשור בניהול של חברות המשקיעות כספים רבים באילת. המבקש טוען כי אין לו רישיון נהיגה אולם הוא נראה על ידי עדים שונים נוהג ברכבים. לטענת המשיב לאשתו של המבקש ולבתו מכוניות יקרות ערך. עוד טוען המשיב כי המבקש הינו בעל בית מפואר בירושלים ומנהל עסקים רבים, שכן המבקש לא הביא כל ראייה הסותרת אמרות אלה.

דיון והכרעה

עלינו לבחון את החלטת ראש ההוצאה לפועל בהתאם לתכלית חוק ההוצאה לפועל כפי שזו באה לידי ביטוי בפסיקה רחבה של בית המשפט. בפשטות נאמר כי מחד עומדת זכות הזוכה לגבות את חובו ולממש פסק דין שניתן לטובתו ביעילות ובזריזות, ומנגד עומדת זכות החייב אשר מצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לפרוע את חובותיו להיות מוגן מהליכי הוצאה לפועל דרקוניים. לעניין זה ראה - רע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', פ"ד נה(3) 360, 374 (להלן: " פס"ד גמזו") בו נקבע כי :

" בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות.... מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה, אלא גם את טובת הציבור. אכן, הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה.

התכלית (המיוחדת) השניה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי) ). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפרעון שלו."

ברי כי זכויות אלה אינן יכולות לדור יחדיו, ועל כן עלינו לאזן בין הזכויות/תכליות השונות, כאשר כל מקרה על פי נסיבותיו הוא, וכפי שנאמר בפס"ד גמזו:

" התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל מצויות לעתים קרובות בהתנגשות. כך לעניין התכליות המיוחדות, וכך לעניין התכליות הכלליות. אשר לתכליות המיוחדות, הרי לא פעם הצורך להבטיח לנושה גבייה מהירה ויעילה של החוב מתנגש בחוסר היכולת של החייב. אשר לתכליות הכלליות, הרי קיים מתח פנימי בין הצורך להגן ולהבטיח את הקניין ולעתים גם את כבוד האדם של הזוכה, ובין הצורך להגן ולהבטיח את כבוד האדם של החייב. אכן, כבוד האדם, כערך חוקתי, עשוי להופיע בשני הצדדים של המאזניים. "יש להסתכל... על כבוד האדם בשני הכיוונים, כאילו בעיניו של האל יאנוס. אין להטות את הפנים רק לכיוון אחד ולנהוג בברירנות" (שמגר, "מגמות במשפט", עיוני משפט כ' 1996) 14 ,5)). נדרש, איפוא, איזון בין התכליות (המיוחדות והכלליות) המתנגשות."

במקרה דנן, עומדת זכותו של המשיב למימוש פסק דין שניתן לטובתו, ומנגד עומדת שאלת יכולתו הכלכלית של המבקש, כאשר לראש ההוצאה לפועל מוקנית הסמכות לבחון את מצבו הכלכלי של המבקש, לרבות שמיעת עדויות וקבלת ראיות, והכל על פי האמור בסעיף 67 לחוק ההוצל"פ המגדיר חקירת יכולת מהי: