החלטה בתיק ברע 1215/06

1.         המבקש הוא התובע, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בת"ק 1288/05 אשר ניתן ביום 15/1/06 בבימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב ע"י כב' השופט ישי קורן. בימ"ש קמא דחה בפסק הדין את תביעת המבקש לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב בבעלותו כתוצאה מתאונת דרכים.

2.         המבקש הגיש בבית משפט לתביעות קטנות תביעה כנגד המשיבים על סך של 18,000 ש"ח, בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים. בכתב התביעה טען המבקש כי בשעה שחנה הרכב בצד הדרך ברח' פחד יצחק בעיר ת"א, פגע בו רכבו של המשיב 2 בעת שביצע במהירות מופרזת פניה לרח' פחד יצחק.

3.         המשיבה 1, חברת הביטוח של המשיב 2, טענה בבימ"ש קמא כי מצאה שרכבו של המבקש נפגע ללא מעורבות רכבו של המשיב 1, וכי המבקש והמשיב 2 עשו יד אחת על מנת להונות את חברת הביטוח.

4.         לאחר ששמע את הראיות מטעם הצדדים, ואף דחה את הדיון לשם שמיעת עד נוסף מטעם המבקש, קבע בית משפט קמא כדלקמן:

"התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולמרות החשדות המיוחסים לו בכתב ההגנה לא הביא עדי ראיה לתאונה ואף לא עדים אחרים שסייעו בהחלפת הפרטים בין הצדדים וכד'. נהג הגרר העיד כי גרר את הרכב מביתם של התובעים ולא ממקום התאונה. זאת בניגוד לגירסת הנוהג ברכב התובע במועד התאונה ... לגבי נסיבות התאונה - נהג הרכב מסר כי פגע ברכב התובע לאחר שסטה ממסלול נסיעתו כתוצאה מקפיצת ילד לכביש. לעומת גרסה זו, הגרסה שמסר התובע מפי "עד ראיה" לטענתו, היא שהרכב הפוגע פנה שמאלה לרחוב פחד יצחק, וכתוצאה ממהירות מופרזת איבד שליטה ופגע ברכב התובע אשר חנה מימין, סמוך למקום הפניה מרחוב שם הגדולים לרחוב פחד יצחק ... סוף דבר, התובע לא הוכיח את תביעתו ועל כן דין התביעה להידחות".

5.         בבקשתו טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא עת הזכיר בפסק הדין את העבר הפלילי שלו ושל המשיב 2, שכן לטעמו אין לעובדה זו כל קשר לנסיבות התאונה. עוד לטענתו, שגה בימ"ש קמא כאשר ייחס חשיבות יתרה לדו"ח חוקר חברת הביטוח והתעלם מן העדויות שהובאו בפניו. לטענתו, הסתירות אותן ציין בימ"ש קמא בפסק הדין הן שוליות ואינן רלוונטיות לתאונה. המבקש טוען כי בימ"ש קמא אינו "חוקר משטרה", ואינו יכול לדחות התביעה כאשר המשיב 2 מודה כי הוא פגע ברכב.

6.         כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בפסק דין בתביעות קטנות, אלא במקרים מיוחדים וחריגים. לעניין זה ראה ע"א 6581/98 זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

המקרה דנא אינו מקרה מיוחד או חריג.

בימ"ש קמא איפשר לצדדים להציג בפניו את שחפצו. לא זו אף זו - לפנים משורת הדין דחה בימ"ש קמא את הדיון לצורך מתן אפשרות למבקש להעיד את אחיו, עדות שבנסיבות טרגיות לא הובאה בפני ביהמ"ש.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אין להתערב בקביעות ובממצאים עובדתיים של בימ"ש בערכאה הראשונה שכן לבימ"ש קמא היתה אפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו בפניו.

לעניין זה ראה גם ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, בעמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

בימ"ש קמא ביסס את פסק דינו על הממצאים שהציגו בפניו הצדדים ועל התרשמותו מן העדויות ומן העדים, ומצא כי התובע לא הוכיח די את תביעתו. בימ"ש קמא נימק ותמך קביעה זו כדבעי בפסק דינו.

לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת הצדקה להתערב בפסק הדין.

הבקשה נדחית.

הנני מחייבת את המבקש בהוצאות בקשה זו בסך 1500 ש"ח + מע"מ,שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום.

ניתנה היום בלשכתי, ג' באלול, תשס"ו (27 באוגוסט 2006).

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.