החלטה בתיק ברע 1192/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב בת.ק. 3392/05 שניתן ביום 13/1/06 (כב' השופט י. קורן). בימ"ש קמא קיבל את התביעה, חייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 17,800 ש"ח, והורה על ביטול העסקה שנקשרה בין הצדדים.

2.         המשיבים, הם התובעים, הגישו תביעה להשבת סך של 17,800 ש"ח בגין עסקה שנקשרה בינם ובין המבקשת (הנתבעת). המשיבים התקשרו עם המבקשת בהסכם לרכישת זכות לחברות במועדון נופש. יממה לאחר מועד החתימה, הבינו המשיבים כי לאור גילם המתקדם ומצבם הרפואי, לא יוכלו ליהנות מן הרכישה. הם פנו  למבקשת וביקשו לבטל את העסקה. בעקבות בקשתם התקיימה פגישה בין הצדדים. המשיבים טענו כי במהלך הפגישה הפעילה עליהם המבקשת לחץ בלתי הוגן, הפחיתה את סכום הרכישה, והחתימה אותם על מסמך בו הם מאשרים שהחליטו להישאר כחברים במועדון הנופש של המבקשת. מספר חודשים לאחר שהוחתמו על המסמך הנ"ל, חזרו וביקשו המשיבים לבטל את העסקה. במענה לבקשתם, הסכימה המבקשת לבטל את העסקה אך השיבה להם רק חלק מן הסכום ששולם, בטענה כי חלקו האחר הועבר כבר למשווקת הראשית של החברה.  

3.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים, החליט לקבל את התביעה וקבע כדלקמן:

"שוכנעתי, כי הנתבעת ביצעה כלפי התובעים מעשה מניפולציה שנועד לאלץ אותם להישאר קשורים בעסקה ...שוכנעתי כי העסקה כולה מתחילה ועד סוף נוהלה בדרכי הטעיה ועל כן דינה להתבטל ... ביהמ"ש לא יתן ידו להתנהלות נפסדת זו".

4.         בבקשתה טוענת המבקשת כי הודעת הביטול נשלחה על ידי המשיבים למבקשת לאחר תקופה של 9 חודשים, בעוד שעל פי ההסכם ניתן לבטל עסקאות תוך 14 יום בלבד מיום ההסכם. המבקשת העלתה טענה חדשה על פיה פסק הדין בבימ"ש קמא ניתן בחוסר  סמכות שכן אין בימ"ש לתביעות קטנות מוסמך לבטל עסקה ששווייה גבוה מן הסכום המקסימלי אותו ניתן לתבוע. לטענת המבקשת המשיבים התקשרו בעסקה לאחר ששקלו את כל הנסיבות, לרבות את מצבם הכלכלי והבריאותי, ואף קיבלו ממנה 'פרס' על השתתפותם בפגישת ההיכרות. לפיכך, לא היתה, לטענתה, כל הצדקה לביטול ההסכם.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

6.         סמכותו העניינית של בימ"ש לתביעות קטנות נקבעה בסעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, הקובע:

"(א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד-

(1) לתשלום סכום שאינו עולה על 17,800 שקלים חדשים;

(2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1). ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר.

(ב) בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות.

(ג)..."

צודקת המבקשת בטענה כי אין בסמכותו של בימ"ש לתביעות קטנות להורות על ביטול עסקה בסכום העולה על הסכום המירבי הנקוב בסעיף. אולם, בחינת סכום העסקה תיעשה רק כאשר הסעד העיקרי המבוקש הוא סעד של הצהרה על ביטול העסקה. במקרה זה, ברור מכתב התביעה שהגישו המשיבים בבימ"ש קמא ומפסק הדין כי מדובר בתביעה שהסעד העיקרי המבוקש בה הוא השבת כספים שגובהם מצוי במסגרת סמכותו של בימ"ש לתביעות קטנות.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט י. זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית), בעמ' 58:

"בתביעת סכום כסף תקבע סמכותו של בית המשפט לפי הסכום שנתבע ואין נפקא מינא דרך מה היא עילת התביעה ועל שום מה נתבע".

המשיבים הגישו לבימ"ש קמא תביעה על סך 17,800 ש"ח, סכום המצוי בגדר סמכותו העניינית של בימ"ש לתביעות קטנות. לפיכך, גם אם נדרש בימ"ש קמא, במסגרת התביעה העיקרית, כסעד נלווה, לדון בתוקף העסקה, הרי שאין בכך כדי לפגום בסמכותו. הסעד המבוקש לא היה ביטול העסקה שכן המבקשת הסכימה לביטול העסקה. המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היתה האם בנסיבות אלו רשאית היתה המבקשת שלא להשיב למשיבים את כל הסכום ששולם על ידם. לצורך כך נדרש ביהמ"ש לבדוק את תוקף העסקה ואת נסיבות ההתקשרות והביטול. דבר זה היה, ללא ספק, בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות אשר נדרש לדון בתביעה הכספית, שהיה הסעד המבוקש.

7.         אשר לטענת המבקשת כי שגה ביהמ"ש עת העדיף את גירסת המשיבים על פיה הוחתמו פעמיים מתוך לחץ בלתי סביר ולא כדין, כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים, אלא אם מצא כי נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או אם הקביעה אינה מבוססת על פניה.

ראה לעניין זה ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582:

"בית משפט זה כבר חזר וקבע פעמים רבות בעבר, כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית המשפט קמא 'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין'".