החלטה בתיק ברע 1182/05

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת רבס) בבש"א 1107/05 בתיק עיקרי תמ"ש 120/99 (שלום נצרת), שעניינה דחיית טענת פסלות שופט ומתן הוראות בדבר הסדרת איזון הזכויות והחובות בין הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין.

2.         בני הזוג התגרשו בשנת 1998.

בעניינם של הצדדים התקיימו שני תיקים (תביעה ותביעה שכנגד), אשר נידונו במשותף.

בפסק הדין שניתן בתיקים אלו ביום 3/5/01 (תמ"ש 120/99 ותמ"ש 3582/96 בנצרת) נקבע אופן חלוקת הרכוש המשותף ואיזון המשאבים בין בני הזוג.

על פסק הדין הוגש ערעור ע"י המשיב לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. כמו כן, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון , אשר נדחתה אף היא.

בעוד הערעור על פסק הדין תלוי ועומד, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה למימוש פסק הדין, וביום 28/2/02 ניתנה החלטה כי יש להמתין לתוצאות הערעור.

לאחר שפסק הדין הפך לחלוט, הגישה המבקשת בשנית בקשה למימוש פסק הדין.

בית המשפט קמא קבע ביום 18/1/04, כי בשלב זה מתבצע הסדר חובות על המשק נשוא פסק הדין וכי פסק הדין ימומש לאחר שינתן פסק הדין אצל ה"משקם".

3.         ביום 20/1/05 הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקשת לבית משפט קמא, בה נתבקש בית המשפט לקבוע כמפורט: הוריו של המשיב חייבים לשאת במחצית מהחוב שנותר ל"משקם" ולאגודה, המבקשת רשאית לפתוח בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין, לקבוע כי על המשיב לשלם למבקשת 118,000$ חלקה בזכויות כפי שנקבע בפסק הדין, לקזז מהסכום העומד לזכותה של המבקשת סך של 66,360 ש"ח ולהוסיף לסכום סך של 8775 ש"ח (הוצאות שנפסקו לזכותה בפסק הדין) ולקבוע זכאותה של המבקשת לקבלת זכויות כספיות מ"תנובה".

4.         ביום 19/4/05 נתקיים דיון בבית המשפט קמא במעמד הצדדים. בסיכומיה בכתב של המבקשת הועלתה טענה לפסלות השופטת שישבה בדין וזאת בנימוק כי בתום הדיון שנתקיים  נותרה המבקשת וב"כ באולם הדיונים לאחר שהמשיב וב"כ עזבו את האולם, ובמעמד זה הפנתה המבקשת שאלה לשופטת בנוסח כללי של "מה יהיה" ובתשובה, כך לטענת ב"כ המבקשת, נענתה המבקשת ע"י בית המשפט, כי "את יודעת מה תהיה ההחלטה".

5.         ביום 4/9/05 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, נשוא בקשת ערעור זו, לפיה נדחתה טענת הפסלות ונדחתה אף הבקשה לגופה.

טענת הפסלות נדחתה, מאחר ובית המשפט קבע כי לא אמר את המשפט בנוסחו כפי שהופיע בסיכומי המבקשת וכי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית לאחר הדיון ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

הבקשה לגופה נדחתה הן מטעמים טכניים והן מטעמים מהותיים.

6.         לאחר עיון בחומר המונח בפני, נחה דעתי, כי אין להיעתר לבקשת רשות הערעור על שתי חלקיה.

א.         הגם שמן הראוי היה שתינתן החלטה נפרדת לעניין טענת הפסלות הרי שאין בידי להידרש כלל ועיקר לערעור בדבר פסלות שופט הן מחמת חוסר סמכות עניינית, שהרי ערעור כגון דא צריך להיות מוגש לבית המשפט העליון  והן מחמת העובדה כי הערעור בעניין זה הוגש באיחור ניכר (ראו סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ותקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

ב.         יש אף לדחות הבקשה לגופם של דברים, ועוד, מעיון בבקשה, כפי שהוגשה לבית המשפט קמא עולה, כי זו לא הוגשה כהלכתה כלל ועיקר.  הבקשה לא לוותה בתצהיר שיש הכרח להגישו בבקשות מן הסוג דנן, בבקשה הועלו טענות כנגד מי שאינם בעלי דין בבקשה ובתיק העיקרי (הוריו של המשיב) ופירוט הסכומים בבקשה לא לווה בעיגון כנדרש או בבקשה למינוי אקטואר.

מטעמים אלו בלבד ניתן היה לדחות הבקשה. אולם, בית המשפט קמא לא הסתפק בכך ואף קבע לגופו של עניין, כי כבר בהחלטה מיום 18/1/04 נקבע, כי מימוש הזכויות הרכושיות בנחלה על כל מרכיביה לרבות הבית, יהיה בכפוף לתקנון מושב העובדים תל עדשים והדינים החלים על אגודות שיתופיות.

(ועוד נזכיר, הבקשה גדורה במחלוקות הקיימות בין הצדדים  ואין בה כדי לענות על המבחנים הנקוטים בידינו למתן רשות ערעור המייחדים את הרשות למקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי עקרוני כללי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123) וראו גם  בע"מ 4247/05 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם) ).

7.         לפיכך, הריני מורה על דחיית הבקשה וזאת מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.