החלטה בתיק ברע 1102/05

1.         זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (כב' השופטת א. בוהדנה) מיום 10.5.05 בתיק בש"א 294/05 במסגרת תמ"ש 4110/04.

2.         רקע עובדתי:

א .         המבקש והמשיבה נישאו ביום 20.8.86, מנישואיהם נולדו 4 ילדים: שלישיית ילדים שני, עדי ונועם נולדה ביום 4.5.88, ועומר ביום 25.9.96.

ב .         בעקבות משבר ביחסים שפקד את בני הזוג, הגישה המשיבה לבית משפט קמא

בקשה למזונות זמניים לעצמה ו-4 הקטינים.

ג .         בית משפט קמא חייב את המבקש לשלם מזונות זמניים לקטינים בסכום כולל של 4,300 ש"ח.  בנוסף למזונות שוטפים לקטינים, חויב המבקש ביחד עם המשיבה לשאת בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות, שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי, ובכל תשלום הנוגע לבחינות בגרות. כמו כן, נקבע כי במידה ורובצת משכנתא על דירת בני הזוג, היא תשולם בשיעורים הבאים: 75% ע"י המבקש, ובכך מגולמת השתתפותו בהוצאות מדורם של הקטינים, והמשיבה תישא ב-25% הנוספים. בית משפט קמא נמנע מלפסוק מזונות זמניים למשיבה.

3.         אלה בתמצית נימוקי הבקשה:

א .         טעה בית משפט קמא בקובעו כי המשכורת החודשית של המבקש היא 10,000 ש"ח נטו, על אף שהשתכרותו הבסיסית והמתמשכת של המבקש נעה סביב 5,500 ש"ח נטו לחודש.

ב .         הערכה שגויה בהערכת בסיס ההכנסה של המבקש, כאמור לעיל, הובילה להחלטה מוטעת בקביעת שיעור המזונות הזמניים לקטינים.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וביקשה להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

5.         דיון

א .         הלכה פסוקה היא כי:

"המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, לח(4), 105 בעמ' 108, להלן: פרשת גלוזמן).

ב .         בית משפט קמא, בבואו להכריע בדבר שיעור המזונות הזמניים לקטינים,

התחשב בהכנסות המבקש והמשיבה. באשר להכנסתו של המבקש, בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי: "האב שוטר במשטרת ישראל, עפ"י תלושי שכר שהומצאו משכורתו הממוצעת נטו היא ע"ס 10,000 ש"ח (משכורת ברוטו בניכויי חובה)", (ההדגשה לא במקור - א.א.). מדובר כאן בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, כאשר ההלכה היא, שערכאת הערעור לא תטה, בדרך כלל, להתערב בממצאים אלה.

בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', פ"ד מז(3) 240, בעמ' 249, נכתב בסוגיה זו:

"אשר לניתוח הממצאים העובדתיים, הלכה היא מלפנינו כי -"...ככל שמדובר בממצאים העובדתיים של הדרגה הראשונה, אין דרגת הערעור נוטה להתערב, ברך כלל, וזו ההלכה הפסוקה. עם זאת, כבר פסקנו, שאם המימצאים אינם מתיישבים עם הראיות האמינות, שהוצגו לפני בית המשפט, או שנפלה טעות עקרונית, היורדת לשורש הדברים, בהערכת העובדות המוכחות, כי אז לא זו בלבד שערכאת הערעור רשאית - אלא יש שהיא נדרשת - להתערב גם במימצאים עובדתיים של הדרגה הראשונה".

דא עקא, התערבות זו תיעשה בשלב ערעור על פסק הדין של בית משפט קמא.

ג .         בנסיבות המקרה אינני מוצא לנכון להתערב בשלב זה בקביעה עובדתית של בית משפט קמא בנוגע לגובה משכורתו הממוצעת של המבקש. בית משפט קמא בחן את הראיות שהובאו לפניו והגיע למסקנה שהגיע.