החלטה בתיק ברע 1093/07

1.         המבקש שימש כרואה החשבון של המשיבה. על פי החוזה שבין בעלי הדין, אמור היה המבקש לכהן בתפקידו זה עד ליום 31.12.07.

            ביום 11.3.07, הודיעה המשיבה למבקש על הפסקת תפקידו לאלתר.

            נוכח האמור, פנה המבקש לבית המשפט קמא וביקש צו עשה זמני, המחייב את המשיבה להמשיך ולקבל ממנו שירותי הנהלת חשבונות ובקרה כספית. בגדרה של תובענה זו הוצאה בקשה לצו עשה זמני, המחייב את המשיבה להמשיך ולקבל את שירותיו האמורים של המבקש.

2.         בית המשפט קמא דחה את הבקשה לסעד זמני. בהחלטתו, נגע בית המשפט קמא בסוגיות, האם מינויו של המבקש היה כדין, או שמא נעשה שלא כדין, או האם ההחלטה על הפסקת ההתקשרות עמו נתקבלה שלא כדין, אולם לא קבע מסמרים בעניינים אלה, פרט להערה כי ממסכת העובדות "הדלה" אשר הוצגה בפניו, אין לומר כי טענת המבקש לעניין חוסר חוקיותה של הודעת הביטול, משוללת כל סיכוי. עם זאת, נקבע, כי אף אם יעלה בידי המבקש להראות כי ההחלטה באשר להפסקת ההתקשרות עמו נפלה שלא כדין, אין המבקש זכאי לאכיפת החוזה, שהינו חוזה למתן שירותים אישיים. שכן, על פי הוראת סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -  1970, (להלן: " החוק").

            " הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיים אחת מאלה:

            (2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי".

בנסיבות אלה, גם לו הוכיח המבקש זכות לכאורה, עדיין אין מקום להענקת סעד זמני, שמשמעו כפיה על המשיבה לקבל את שירותיו האישיים של המבקש.

עוד קבע בית המשפט קמא, כי העתרות לבקשה, משמעה חריצת גורלה של התביעה העיקרית כבר בשלב זה. אף מאזן הנוחות נוטה לצד המשיבה. שכן, כל נזקיו של המבקש הינם נזקים כלכליים, אשר ניתן לפצות עליהם, כך שלא יגרם לו נזק בלתי הפיך אף אם לא תענה בקשתו.

בנסיבות אלה, גם אם המשיבה לא הראתה מה יהיו נזקיה, לא ינתן צו נגדה. שכן, נוכח תפקידה הציבורי החשוב, נוטה מאזן הנוחות דווקא לצידה. שכן, גם אם תתקבל התביעה, הרי נזקו של המבקש יהא בר פיצוי כספי. אף אם יגרם נזק למוניטין של המבקש, עקב הפסקת ההתקשרות עמו, הרי גם נזק זה יהא בר שיפוי.

3.       בבקשת הערעור שבפני טוען המבקש אין ספור טענות, הן כנגד ההחלטה להפסקת ההתקשרות עמו, והן ביחס להחלטת בית המשפט קמא, אשר התעלם מטענות רבות, אשר הועלו בפניו. לטענתו, נעשתה הדחתו בשרירות לב, ללא קיום חובת השימוע, חרף העובדה כי שירת את המבקשת משך כ- 20 שנים. ראש הרשות לא היה מוסמך להחליט את אשר החליט. במיוחד שעה שהחלטה נוגדת חוזה תקף בכתב ותוך הפרת אותו חוזה.

          לשיטתו, אין החלטת בית המשפט קמא עומדת במבחן הסבירות, וניתנה תוך התעלמות מטיעוניו. אף מאזן הנוחות נוטה, בבקשה זו, לצידו, שכן "הודעת ההדחה" גרמה לו "נזק אדיר", כלשונו.

          עוד פורש המבקש בבקשתו מסכת ממושכת של מערכת יחסים עכורה בינו לבין יושב ראש המשיבה הממונה, תוך שהוא מצהיר, כי היחסים נעכרו נוכח התראות שניתנו על ידו מעת לעת, באשר להתנהלות בלתי ראויה בענייניה הכספיים של המשיבה.

4.       איני סבור, כי נפלה שגגה מעם קולמוסו של בית המשפט קמא. יש לזכור, כי בעומדנו בשלב מוקדם זה, של בקשה לסעד זמני, אין בית המשפט בוחן את כל העובדות עליהן נסמכת התביעה.

          בית המשפט קמא לא דחה את טענותיו של המבקש באשר לסיכויי תביעתו. כל שבית המשפט קבע הוא, כי בנסיבות שהובאו בפניו, שעה שעסקינן בבקשה לצו עשה זמני, אשר יש בו כדי להכריע, בנסיבות העניין, את גורל התביעה העיקרית, לא יהא ראוי להעתר לבקשה לסעד זמני. הואיל ומדובר בחוזה להענקת שירותים אישיים, כאשר חלקה של המשיבה בביצוע החוזה מתבטא בחיובה לשאת בתשלומים כספיים בלבד, הרי לא יהא כל קושי באכיפת ביצוע החוזה על המשיבה, על דרך של חיובה לשלם למבקש את שכרו על פי החוזה.

5.       צדק בית המשפט קמא, בהסתמכו על אשר נקבע על ידי בית המשפט העליון ב-רעא 93 / 6985 המועצה האזורית גזר נ' א' בר-ניר שרותי מינהל וחשבונאות בע"מ [פדאור (לא פורסם) 94 (1) 145] עמוד 1.

          בפסק דין זה נדונה בקשה למתן צו מניעה, האוסר על רשות מקומית להתקשר עם רו"ח אחר, שעה שקיים היה הסכם בר תוקף, עם המבקשת, כנטען. כב' השופט אור קבע, בהסתמך, על הוראת סעיף 3(2) לחוק:

" הנני סבור שהדין עם המבקשת, וכי לא היה מקום לכפות עליה את שרותי המשיבה, אפילו אם במחלוקת הקיימת בין הצדדים בדבר תקופת ההסכם בין הצדדים הדין הוא עם המשיבה. נראה לי, שבהסתמך על סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, לא היה מקם בנסיבות המקרה לכפות על המבקשת את המשך שירותי המשיבה. אפילו אם בעבר הביעה המבקשת את שביעות רצונה משרותי המשיבה, עובדה היא שבתאריך מאוחר יותר היא היתה מעוניינת בהפסקת קבלת שירותים אלה והיא הודיעה על כך למשיבה, ולא היה מקום לכפות עליה את קבלתם".

6.       אף לטעמי, לא היה מקום להעתר לבקשה. אין ספק, כי הוראת סעיף 3(2) הנ"ל חלה על המקרה דידן. נכון אמנם, כי על פי ההלכות השוררות כיום, יטה בית המשפט להעניק, כסעד ראשון במעלה, סעד של אכיפה. אולם, לכלל זה מספר חריגים, המנויים בסעיף 3 לחוק.

מקריאת תצהירו של המבקש וחקירתו שכנגד בבית משפט קמא, נמצאתי למד, כי אכן נוצרה מסכת יחסים עכורה ביותר בין המבקש ליו"ר המשיבה. בנסיבות אלה, איני סבור כי ראוי יהא, בשלב מוקדם זה, לאכוף על המשיבה את המשך העסקתו של המבקש, בטרם נדונה התביעה, שעה שמסכת היחסים כה עכורה, באופן שספק אם ניתן יהא לקיים קשר חוזי ראוי בין הצדדים, להספקת שירותי המבקש, שהינם שירותים אישיים, הנסמכים אף על אמון הדדי.