החלטה בתיק ברע 1081/06

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק) מיום 06.12.05 לפיה נדחתה בקשה לסילוקה על הסף של תביעת השבה.

הרקע העובדתי.

המשיבות הינן חברות פרטיות העוסקות, בין היתר, בביצוען של עבודות בניה.

משיבה 1 רכשה זכויות במקרקעין המצויים במתחם דרך לוד, המצוי בתחום שיפוטה של המבקשת.

לקבלת היתרי הבניה להקמתם של בנייני מגורים במתחם הנ"ל, שילמו המשיבות למבקשת, על פי דרישתה, אגרות והיטלים שלטענתן נגבו מהן ביתר, ושלא כדין, מכיוון, שלטענתן, עבודות הפיתוח המשרתות את המגרשים שרכשה משיבה 1 בוצעו על ידי "חלמיש" ולא על ידי המבקשת. לאור האמור לעיל, נתבעה השבתם של הסכומים לגביהם נטען כי נגבו שלא כדין.

בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא לסילוקה על הסף של התביעה, העלתה המבקשת שלוש טענות:

1.      חוסר סמכות עניינית לדון בהיטלי ביוב ובאגרות צנרת המים.

2.      העדר יריבות - העדר עילה.

3.      התיישנות.

כב' השופטת מארק-הורנצ'יק דחתה את הבקשה על שלושה ראשיה (למעט קביעה לפיה תשלומים ששולמו לפני תאריך 01.02.97 זכות התביעה לגביהם התיישנה).

סמכות עניינית.

על פי הנטען בבקשה, בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בהשבתם של היטלי ביוב, מאחר שלאור החלת סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962, הסמכות נתונה לועדת ערר אשר על החלטותיה ניתן לערער בשאלה משפטית לבית המשפט לעניינים מינהליים.

באשר לדרישת התשלום בגין מים, נטען על ידי המבקשת, בהסתמך על הוראת סעיף 28 לפקודת העיריות (אספקת מים) 1936, הרואה עצמו נפגע מדרישת תשלום - פתוחה בפניו הדרך לערער בפני שר הפנים אשר החלטתו סופית ואינה ניתנת לערעור.

סוגיית חלוקת הסמכויות בין הערכאות נדונה בשלושה פסקי דין מנחים: רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום השקעות בע"מ ואח' פ"ד נד(4) עמ' 481 (להלן: "הלכת יזום") שם נקבע כי הסמכות לדון במכלול החיובים הנוגעים להיטל ביוב, אגרת חיבור ואגרת צינורות מים נתונה לגופי הערר הפועלים מכוח החוקים הנוגעים לענין.

ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח'(להלן: "ענין בלונדר") נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תקיפה של דרישת תשלום אשר הוצאה על ידי רשות מקומית הינה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול דעת אם לאו.

"הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה בסייג הקבוע בפרט 8(א) ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים, זאת ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם בצועה של הפעולה המינהלית או האם מדובר ב"פעולה טכנית גרידא". (ההדגשה שלי ש.ד.).

קביעה גורפת זו, אשר תחמה את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים על פי זהות הגורם שאת החלטתו מבקשים לתקוף, בהסתמך על סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 ופרט 8(א) לתוספת הראשונה, סויגה במידה מסויימת, תוך אבחנה בין תביעות להשבת כספים ששולמו בפועל לבין עתירות לסעד הצהרתי הנוגע לחוקיות דרישת התשלום ברע"א 6590/95 עיריית אשקלון נ' צרפתי (להלן: "ענין צרפתי") שם נקבע על ידי כב' השופט גרוניס, כי שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים תוכרע על פי הסעד הנתבע:

"מטרת הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים היתה לרכז בידיו את הסמכות להפעיל ביקורת שיפוטית כנגד החלטות מסוימות של רשויות המינהל... בין יתר סמכויות רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות של רשויות מקומיות... לפיכך, כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהלים. שונים פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית".

וממשיך כב' השופט ומבהיר את אופן יישומו של "מבחן הסעד":