החלטה בתיק ברע 1078/06

1.         המבקש, הוא התובע והנתבע שכנגד, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב, בת"ק 6874/05 שניתן ביום 18/12/05 על ידי כב' השופט ישי קורן. בימ"ש קמא דחה את התביעה העיקרית וקיבל את התביעה שכנגד, וקבע כי המבקש ישלם למשיבות סכום כולל של 6,000 ש"ח.

2.         המבקש הגיש תביעה על סך 10,000 ש"ח כנגד המשיבות בגין נזק שנגרם למכוניתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29/5/05 בעיר תל אביב. המשיבה 1 הגישה תביעה שכנגד על סך 5,300 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה עקב אותה תאונה. לטענת המבקש, בשעה שעמד ברמזור, נסעה המשיבה 1 לאחור ופגעה במכוניתו. מנגד, טענו המשיבות כי המבקש הוא זה שפגע ברכבה של המשיבה 1 בעוצמה, לאחר שלא הספיק לבלום את רכבו.

3.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים ואת העדויות מטעמם, קבע כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפני, החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. אמנם, התובע הציג עד מטעמו, עד אשר טען כי ראה את הנתבעת נוסעת לאחור ופוגעת ברכב התובע. אינני נותן אמון בעדות זו. העד העיד כי מרחק נסיעתה של הנתבעת היה קצר ביותר וכי גם לאחר נסיעתה לאחור לא הגיע קצה רכבה לחלקו הקדמי של רכבו. רכב העד עמד בנתיב הסמוך, כשלפניו רכב אחד אשר עמד במקביל לרכב הנתבעת. אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע. הנזק הנרחב אשר נגרם לחזית רכבו של התובע לא יכול היה להיגרם כתוצאה מנסיעת הנתבעת לאחור, נסיעה שהיתה במהירות איטית ביותר ולמרחק קצר ביותר, אם בכלל. אין ספק כי הנזק שנגרם לחזית רכבו של התובע נגרם כתוצאה מפגיעה בעוצמה רבה, פגיעה שיכולה היתה להיגרם רק אם רכב התובע לא הספיק לעצור ופגע ברכב הנתבעת אשר בלם לפניו".

4.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי היה על בימ"ש קמא להעדיף את גירסתו על פני גרסתה של המשיבה 1 לאור מיקום הפגיעה ברכבו של המבקש ולאור העובדה שבגרסתה נתגלו סתירות מהותיות. עוד לטענתו התעלם בימ"ש קמא מרשלנותה של המשיבה 1 בעת שנהגה.

בתגובתן טוענות המשיבות כי אין דרכו של בימ"ש בערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא, אלא במקרים חריגים. לטענתן, מבוססת החלטת בימ"ש קמא כדבעי על העדויות והראיות שהוצגו, ולפיכך אין מקום להתערב בפסק הדין.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בימ"ש קמא, בבקשת המבקש ובתגובה, אני סבורה כי הצדק עם המשיבות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש בערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעים מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1) 2899, 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

זאת ועוד, על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בימ"ש קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

6.         המקרה שבפני אינו נכנס בגדרי חריג זה.

המבקש לא העלה בבקשתו כל נימוק המצדיק את התערבות ערכאת הערעור בעניינו. אין מקום לטענת המבקש כי גרסתו עדיפה על פני גרסת המשיבה 1. בית משפט קמא נתן את פסק דינו לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מעדותם וממהימנותם, ואינני מוצאת כי נפלו בפסק הדין פגם או טעות משפטית שיש בהם כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור כאמור.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אני מחייבת את המבקש בהוצאות בקשה זו בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום בלשכתי, ז' בחשון, תשס"ז (29 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.                                                                           

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר.