החלטה בתיק ברע 1043/06

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, החלטתי כי אין היא מצריכה תשובה.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 27.11.05 (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק), לפיה נדחתה בקשה לסילוקה על הסף של תביעה.

בבקשתם העלו המבקשים שורה של טענות: מעשה בית דין, התיישנות, המשיב מיצה את תביעתו מכיוון שלא עתר לפיצול סעדים. כן נטען, כי התביעה קנטרנית וטורדנית.

בהחלטתה נשוא הבקשה שבפני דחתה כב' השופטת מארק-הורנצ'יק את כל טענות המבקשים ומכאן הבקשה שבפני.

הרקע העובדתי:

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה לתשלום 2.5 מיליון ש"ח (ת"א 1302/00) בעילה של עשיית עושר ולא במשפט בשל אי תשלום תמלוגים להם היה זכאי, לטענתו, בשנים 1994-1999 בקשר לפרוייקט חציבה.

בית המשפט פיצל את הדיון בין שאלת החבות לשיעור התמורה.

בפסק הדין החלקי שניתן בהתייחס לחבות קבעה כב' השופטת גרסטל כי הוכחה החבות לשלם למשיב תמורת השירותים שהעניק למבקשים ובאשר להתיישנות ומועד לידתה של עילת התביעה נקבע:

            " התובע גרס שהינו זכאי לאחוזים מפרויקט החציבה (10 מהרווחים או 0.75 ש"ח לטון) וברור שזכאות זו קמה לא בעת הייזום אלא מרגע הפעלת המחצבה והמחצבה החלה בפעולתה בשנת 1994 ואז נולדה עילת התביעה. כך שתקופת ההתיישנות לא חלפה, אף לגבי התשלומים הראשוניים שאמורים להתבצע."

בהמשך לפסק הדין החלקי ניתן על ידי בית המשפט, בתאריך 20.09.04, פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, בשאלת גובה הפיצוי ונקבע כי המשיב זכאי לשכרו על פי תמלוגים פר-טונה. דהיינו, מכל טונה שנכרתה במחצבה זכאי המשיב לתגמולים בשיעור שנקבע.

הערעורים שהוגשו על ידי המבקשים (ע"א 9065/03, 9810/04) נדחו על ידי בית המשפט העליון בתאריך 29.06.05.

הבקשה נשוא הדיון שבפני מתייחסת לתביעה נוספת לתשלום 2.5 מיליון ש"ח, אשר הוגשה על ידי המשיב לבית משפט השלום בתל-אביב לקבלת תמלוגים מפעולות המחצבה בשנים 2000-2004.

בהחלטתה מיום 27.11.05 דחתה כב' השופטת מארק הורנצ'יק את הבקשה לסילוק על הסף בקובעה, כי למרות שההסכם אשר נכרת בין הצדדים הינו היסוד עליו מושתתת התביעה, מאחר שמדובר בתקופה אחרת מאוחרת יותר מזו שבגינה הוגשה התביעה הראשונה, לא קיימת זהות עילות ומשום כך לא קם בין הצדדים המחסום של מעשה בית דין.

באשר להתיישנות נקבע, כי אין ספק ששאלת המועדים אשר בגינם נתבע התשלום הינה שאלה עובדתית הצריכה הוכחה ולפיכך, אין מקום לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, כאשר לכאורה התמלוגים שתמורתם נתבעה מתייחסים לשנים 2000-2004.

באשר לאי קבלת היתר לפיצול סעדים נקבע, כי אין צורך בבקשה לפיצול סעדים מקום בו העילה שונה.

דיון:

למרבה הצער, לא צרפו המבקשים לבקשה שבפני את כתב התביעה שהוגש על ידי המשיב לבית משפט השלום ומשכך, אין לי אלא לקבל את האמור בהחלטה לפיה התביעה מתייחסת לתמלוגים המגיעים למשיב בשנים 2000-2004.

עיון בכתב התביעה (המתוקן) בת"א 1302/00 מעלה, כי בסעיף 20 התייחס המשיב לתפוקת המחצבה בשנים 1994-1999 ובסעיף 24 התבקש תשלום תמלוגים עבור התקופה שמיום פתיחת המחצבה ועד ליום 31.12.1999.

גם בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל (ביחס לפיצוי) נקבע מפורשות, כי חישוב התמלוגים נעשה בהתייחס לחוות דעת ד"ר הורוביץ, שהעריך את רווחי המחצבה לשנים 1994-1999 וכנגזרת מאותם רווחים (עמ' 2 שורות 26-28).

לפיכך, בדין דחתה כב' השופטת מארק הורנצ'יק את טענות המבקשים כמפורט לעיל.