החלטה בתיק בית משפט השלום בתל אביב - יפו

מונחת לפניי בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל לעניין דרגת נכותה כתוצאה מתאונת הדרכים בה הייתה מעורבת ביום 7.1.09.

רקע

בועדה רפואית שהתכנסה ביום 18.11.09 נקבעה למבקשת נכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור 20%. בדו"ח הועדה נכתב כי: "לעניין צוואר בבדיקה אין לזהות חסר תנועתי או נירולוגי. לא נותרה נכות. לעניין עמו"ש מותני לא ראינו מסמכים על תלונה כזו במהלך התאונה או בסמוך אליה. הועדה אינה מאשרת קש"ס. הועדה עיינה בחוו"ד נוירולוג, עיניים, פסיכיאטר, אא"ג ומקבלת אותן".

חוו"ד נוירולוג קבעה כי: "התלוננה על רעשים בראש וסחרחורת ולעתים הקאות ללא סיבה. בבדיקה הנוירולוגית ללא חסר נוירולוגי אוביקטיבי ולפיכך אין נכות נוירולוגית בגין התאונה".

מומחה בתחום העיניים שלל נכות בעיניים עקב התאונה ומומחה בתחום אא"ג קבע כי אין קשר בין תלונותיה של המבקשת לבין התאונה.

בוועדה רפואית מיום 31.10.10 נקבעה לתובעת נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 19%.

המבקשת עררה על החלטת הוע"ר מיום 31.10.10 בטענה כי זו שגתה עת ששללה נכות ביתר תחומי המומחיות שנבדקו על רקע תלונותיה של המבקשת. יצוין כי המבקשת לא עררה לעניין הנכות הפסיכיאטרית. ביום 15.2.11 התכנסה ועדת העררים ודחתה את הערר תוך שהיא קובעת כי היא מנועה מלדון בו. זאת, מחמת שהקביעות עליהן עררה המבקשת הוכרעו בהחלטת הוע"ר מיום 18.11.09, וזו הפכה חלוטה בחלוף 30 יום. על החלטת ועדת העררים הוקצבו למבקשת 60 לערעור לבית הדין לענייני עבודה, ובלבד שהערעור נוגע לשאלת חוק בלבד.

טענות המבקשת

המבקשת טענה כי דחיית הערר על בסיס פרוצדוראלי, ללא השלמת הבירור הרפואי וללא דיון לגופו של עניין מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, עיניים ואא"ג.

עוד נטען כי דו"ח הוע"ר מיום 18.11.09 לא ציין מפורשות קביעה של 0 אחוזי נכות בתחומי הנוירולוגיה, עיניים, אורותופדיה ואא"ג אלא רק ציין שמקבל את חוות הדעת באותם תחומים. ב"כ המבקשת טען כי החלטת הוע"ר הראשונית לא נחזתה להיות סופית משום שנקבעה בה אך נכות זמנית והיא נערכה ללא נוכחות המבקשת. כן נטען כי קביעה מפורשת להיעדר נכות הופיעה רק בדו"ח הועדה מיום 31.10.10.

טענות המשיבים

המשיבים התנגדו לבקשה בטענה כי אין למבקשת אלא להלין על עצמה משום שהמתינה עם הערר עד לאחר הוע"ר מיום 31.10.10. כן נטען למחדל נוסף בעצם הפניית הבקשה דנן לבית המשפט שכן דרך המלך לתקיפת פגם משפטי בהחלטת ועדת העררים היא בהגשת ערעור לביה"ד לענייני עבודה. לגופו של עניין נטען כי הבירור הרפואי בעניינה של המבקשת הושלם שכן קבעת המל"ל נסמכה על חוות דעת מקיפות ומנומקות כמו גם על בחינת ההיסטוריה הרפואית של המבקשת.

במעמד הדיון שהתקיים לפניי ביום 12.11.12 חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בדברים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אקדים ואומר לגופם של דברים כי  למקרא חוות הדעת הרפואיות שעמדו לפני הועדה הרפואית, כמו גם למקרא דו"חות הועדה עצמה, לא התרשמתי מחסר בבירור הרפואי שנערך במידה המצדיקה היענות לבקשה.

קביעות המומחים בעניינה של המבקשת ניתנו לאחר בדיקתה, תוך תיעוד תלונותיה והנמקה הסוקרת גם את עברה הרפואי ככל שהדבר דרוש לעניין. לשם המחשה אפנה לחוות הדעת בתחום הנוירולוגיה בה סיכם המומחה את התרשמותו להיעדר קשר בין הנכות בעיניים לבין תאונת הדרכים בהסתמך על ממצאי בדיקתה הרפואית של המבקשת והתייחסות בין היתר גם לעברה הרפואי שכלל תאונת דרכים קודמת משנת 1995. כך גם בחוות הדעת בתחום האא"ג נימק המומחה את ממצאיו להיעדר קשר בין תלונותיה לתאונה בכך ש: "סביר להניח שטינטון וליקוי בשמיעה יכול לנבוע מחבלה גולגולתית שאין כל עדות שהתקיימה במקרה הזה. תלונותיה לגבי סחרחורות שהובעו לפני חודש אינן קשורות לתאונה".

מכל האמור יוצא אם כן שעיקר טענתה של המבקשת נסמך על פגם משפטי יישומי בהחלטת הוע"ר לעררים. ואולם, ככל שפגם כזה בנמצא, ומבלי להכריע בעניין, הרי שהצדק עם המשיבה ומקומה של טענה שכזו לכאורה בהליך של ערעור לבית הדין האיזורי לענייני עבודה כאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.

במצב הדברים האמור התוצאה היא כי הבקשה נדחית.