החלטה בתיק ב.ש. 2120/05

1.         כנגד המשיב (להלן: "המשיב" או "הנאשם מס' 1") ושני אחיו, שאדי וויסאם, (להלן: "הנאשמים 2 ו- 3") הוגש לבית משפט זה כתב אישום, פ"ח 520/05, על פיו מיוחס למשיב עבירות של ניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335 + 333 לחוק העונשין הנ"ל וחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (1) לחוק העונשין הנ"ל, וכן תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין הנ"ל.

2.         ע"פ עובדות כתב האישום הנ"ל מיוחס למשיב כי, בתאריך 29/5/05 בסמוך לשעה 20:00, יצא הנאשם יחד עם הנאשמים 2 ו- 3, שני אחיו הנ"ל,  מביתם ונסעו ברכב לכיוון שכונת מוטראן בנצרת. בדרכם סמוך למשרדי הדואר ראו הנאשמים את שאדי נסרה ועבדאלחל הישאם חסן  (להלן: "הנערים") שהלכו ברחוב, הנאשמים עצרו לידם בחריקת בלמים ויצאו מהרכב וקיללו את הנערים. לאחר מכן נכנסו הנאשמים 2 ו- 3 לרכב והמשיכו בנסיעה לכיוון שכונת מוטראן, ואילו הנאשם מס' 1 הלך ברגל לכיוון הנגדי.

            כאשר הגיעו הנאשמים 2 ו- 3 לשכונת מוטראן, בסמוך למכולת, הם חסמו את דרכו של רכב מסוג סובארו בו היו באותה עת חאלד עבדאלחלים (להלן: "חאלד") וויסאם מוסלח (להלן: "מוסלח") תוך שהם גורמים נזק לסובארו. הנאשם 2 יצא מהרכב כשהוא אוחז בידו בגרזן ונאשם 3 יצא כשבידו מקל. השניים החלו להכות את חאלד ומוסלח ולמשמע הצעקות התאספו במקום אנשים רבים, ביניהם ג'מיל סאפי (להלן: "ג'מיל") שגר בקירבת מקום.

המשיב הגיע אף הוא למקום האירוע, שלף אקדח וירה מספר יריות באויר, ובנוסף ירה ופגע בג'מיל באמת ידו השמאלית. כמו כן ירה המשיב בחאלד ממרחק של 2 וחצי מטר מתוך כוונה להרגו ופצע אותו בכתפו השמאלית תוך שהוא צועק "תמות תמות". לאחר שחאלד נפל לארץ היכו אותו הנאשמים.

            במהלך הקטטה שהתפתחה במקום, נפגעו גם מוסלח וגם הנאשמים 2 ו- 3.

3.         יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה את הבקשה דידן למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק הנ"ל.

            ע"פ הנטען בבקשה, בידי התביעה ראיות טובות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, כמו כן מתקיימת בעניינו עילת מעצר עקב חזקת מסוכנות לבטחון הציבור שלא נסתרה.

4.         בפתח הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הצהיר ב"כ המשיב כי בשלב זה איננו חולק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית שיש בה כדי להוכיח את האשמות המיוחסות למשיב, וכי הוא מסכים כי מתקיימת כנגד המשיב עילת מעצר עד תום ההליכים.

5.         אף שהסניגור הודה כאמור בקיומן של ראיות לכאורה טובות, עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה טובות שיש בהן בבוא העת להוכיח את האשמות המיוחסות למשיב.

            בחומר החקירה קיימות ראיות למכביר כי אכן בתאריך 29/5/05 סמוך לשעה 20:00 ליד מכולת בשכונת אלמוטראן שבנצרת בוצע ירי ממנו נפצע ג'מיל שמתגורר בסביבה ואשר יצא לתומו כאשר שמע צעקות, כמו כן, נפצע אדם נוסף בשם חאלד גם הוא מאותו הירי. כך לדוגמא ישנם עדויותיהם של ויסאם מוחמד מוסלח, וסאפי ג'מיל שנפצע מהירי וכן עדויותיהם של שאדי נסרה ושל חאלד עבדאלחלים חסן שגם הוא נפצע מהירי.

באשר לזהותו של היורה, קיימת עדותו של חאלד כאשר על פי גירסתו, המשיב ירה בו ממרחק קטן ביותר תוך שהוא צועק "תמות תמות", וקיימת גם עדותו של שאדי נסרה שאמנם מסר בעדותו כי הוא איננו מכיר את המשיב אבל התייחס אליו בהודעתו כמי שישב בתחנה ליד היומן בעת שהוא הגיע למשטרה. כמו כן, קיימת עדותו של עבדאלחל חסן אשר מסר בעדותו במשטרה סמוך לאחר המקרה כי הוא ראה את המשיב כאשר ירה בדוד שלו חאלד.

            אם כן, הודאתו של הסניגור בקיומן של ראיות לכאורה, אכן מבוססת ונסמכת על חומר הראיות שבתיק החקירה.

6.         משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ממילא מתקיימת כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית כקבוע בסעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996. חזקה זו לא נסתרה, על כן, מתקיימת בעניינו של המשיב  עילת מעצר עד תום ההליכים עקב מסוכנותו לבטחון הציבור.

7.         ב"כ הצדדים הצטמצמו בטענותיהם לעניין השחרור לחלופת מעצר, זאת כאמור לאור הודאת ב"כ המשיב בתחילת הדיון בקיומן של ראיות לכאורה טובות ובקיומה של עילת מעצר. 

            ב"כ המבקשת הצביעה על החומרה הרבה שבמעשים המיוחסים לנאשם, דבר שמצביע על מסוכנות חמורה לבטחון הציבור. לטענתה, אדם שאחז באקדח מבלי שיהיה לו רשיון להחזיק בו, וגם השתמש בו במהלך קטטה רבת משתתפים ופצע אחד שכלל לא היה מעורב בקטטה, ופצע אחר מתוך כוונה להמיתו, דינו אחד, מעצר עד תום ההליכים. עוד טענה ב"כ המבקשת כי בית המשפט העליון חזר וקבע מספר רב של פעמים שיש לשרש את תופעת האלימות, ואת אלה הבוחרים לפתור סכסוכים בכוח הזרוע, יש לשים מאחורי סורג ובריח.

            גישה זו של בית המשפט העליון היתה, לטענת ב"כ המבקשת, נחרצת לגבי המשתמשים בנשק קר ונחרצת שבעתיים לגבי אלה המשתמשים בנשק חם.

            עוד טענה ב"כ המבקשת, גם אם עברו של המשיב איננו מכביד, וגם אם תסקיר המעצר שהוגש בעניינו ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר, אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לאור חומרת מעשיו.

לגבי החלופה המסוימת לפיה אמו של המשיב ואשתו הן אשר תפקחנה עליו, טענה ב"כ המבקשת כי חלופה זו אינה ראויה כלל וכלל ואין זה ראוי כי קרובי משפחה כאלה הם אשר ישמשו חלופת מעצר.

8.         מנגד, טען הסניגור באריכות בעד שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, ואף שכאמור הודה בקיומן של ראיות לכאורה, ציטט מתוך מזכר של השוטר שמעון אסרף המתאר את הזירה עת הגיע לשם וכך נכתב באותו מזכר: