החלטה בתיק ב.ש. 21042/05

1.       בפני ערר וערר שכנגד על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע, כב' השופט ג.אמוראי בב.ש. 6103/05 מיום 6.7.05 בה הורה על שיחרורם של המשיבים בתנאים כדלקמן:

המשיב 1

הפקדה בסך 15,000 ש"ח.

ערבות צד ג' של האב בסך 50,000 ש"ח.

ישהה במעצר בית מלא בפיקוח הוריו ברח' שאולזון 90/1 הר נוף ירושלים, ויהא רשאי להמצא בישיבה ברובע היהודי בהשגחת האב. כן יהא רשאי להצטרף לאביו לתפילות בבית הכנסת.

המשיב 2

הפקדה בסך 25,000 ש"ח.

ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח של האם.

ישהה במעצר בית מלא ברח' ערוגות 17/3, גבעת זאב ירושלים בהשגחת אחיו  טבגר יעקב עד ליום 17.7.05. ומיום זה  יהא בפיקוחה של גב' איילת גוטווירט באותה כתובת.

הותר לו לצאת לסידורי חתונה ולתפילה בבית הכנסת הסמוך לבית בליווי אחיו.

            המדינה מערערת על שיחרורם של המשיבים והמשיבים מערערים על תנאי השיחרור.

2.         נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לעוון עבירה לפי סעיף 499 (א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. תקלה ציבורית עבירה לפי סעיף 198 לחוק הנ"ל,  נסיון להיזק בזדון עבירה לפי סעיף 452 א' +25 לחוק הנ"ל, ונסיון לפגיעה במתקן בזק, עבירה לפי סעיף 29 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) 1982 .

כעולה מכתב האישום לפני יום 20.6.05 קשרו המשיבים קשר עם אחרים כי בלילה שבין 20.6.05 ל - 21.6.05 יפגעו בתשתיות של חב' "בזק", בבאר-שבע, וזאת עקב התנגדותם לתכנית ההיתנתקות.

לשם קידום הקשר נפגשו ביום 20.6.05 סמוך לשעה 17:00 בנווה דקלים עם אחרים שם תודרכו ע"י יוגב גלבוע, חולקו לצוותים, כשהמטרה היא לגרום נזק למספר רב של ארונות סעף של בזק בבאר-שבע. באותה פגישה מסר יוגב גלבוע למשיבים מפה של העיר באר-שבע, בה סומנו חמש מטרות של ארונות סעף של בזק בהם היו אמורים לחבל וכן מסר להם מזמרה לשם גרימת הנזקים בארונות הסעף ומפתחות של הארונות.

במסגרת הקשר הגיעו המשיבים לרח' וולפסון, הסמוך לבית המשפט בבאר-שבע במטרה להגיע לארון סעף המצוי באזור כדי לגרום נזק, אלא שנעצרו ע"י השוטרים.

במסגרת הקשר מסר המשיב 2 מפתח לאחר, אבינועם איזק, באמצעותו אמורים היו לפתוח את ארונות הסעף בהם התכוונו לגרום נזק.

במהלך נסיעתו של המשיב 2, לאחר שנעצר זרק מפתח של ארון סעף של חב' בזק, שהחזיק בידו על מנת לפתוח את ארונות הסעף ולחבל בהם. מכאן מיוחסת לו גם עבירה של שיבוש הליכי משפט עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 

3.         בימ"ש קמא משהורה לשחרר המשיבים כלל לא התייחס לקיומן של ראיות לכאורה , וגם לא לעילת מעצר אלא ציין כי לשם הדיון הסכימו המשיבים לא לטעון כנגד קיומה של תשתית  ראייתית  לכאורה וגם לא לענין קיומה של עילה מעצר. בנסיבות אלה, לא היה מנוס אלא להחזיר הדיון בפני בימ"ש קמ"א, בעניינם של  אותם משיבים שלא היתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה כנגדם.  בעניינם, של המשיבים 1 ו-2 הסכים בא כוחם לקיומן של ראיות לכאורה, ולכן דנתי בערר שהוגש.

בימ"ש קמא הורה גם לשחרר המשיבים בתנאים שונים, כאמור  המשיב 1, בהפקדה של 15,000 ש"ח, בעוד המשיב 2 בהפקדה של 25,000 ש"ח, ללא כל הסבר או נימוק לאבחנה זו. טוב היה עושה בית משפט קמא, לו היה מסביר שיקוליו לפער בסכומי ההפקדה.

4.         ב"כ המשיב בטיעוניו שם הדגש לעובדה שהמשיבים לא נתפסו ליד ארון סעף של בזק ולא היה בידם כלי חיתוך ומשלא התחילו בביצוע העבירות עדיין יכלו להתחרט ולכן מצויים הם ברף התחתון של הנסיון. עוד ציין כי כוונת הקשר היתה לפגוע בבנקים ולא בבתים פרטיים והמשיבים בוודאי לא יכלו לדעת לאן מובילים קווי בזק, לא היתה כוונה לגרום לפגיעה בחיי אדם אלא לנזק כלכלי לכן בשלב הראשוני בו נתפסו המשיבים מדובר ברף שלא מקים עילת מסוכנות.