החלטה בתיק ב.ש. 20305/06

ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון ( כב' השופט א. אינפלד) מיום 25/1/06 במסגרת בש 245/06 לפיה שוחרר העורר ממעצר בתנאים מגבילים.

כנגד העורר הוגש  כתב אישום המייחס לו עברות של החזקת חצרים לעשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן, על פי סע' 9 (א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, הכשלת שוטר בצוותא חדא, לפי סע' 275 + 29 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 והחזקת רכוש גנוב לפי סע' 413 לחוק הנ"ל.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, העורר התיר לאחר, להשתמש בדירתו, לשם עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן, בכך שהאחר החזיק בדירת העורר, בסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל נטו של 5.4 גר' כשהוא מחולק ל-35 שקיות וזאת שלא לצריכה עצמית, ללא היתר כדין או רישיון. כן מנע העורר בגופו ביחד עם האחר להיכנס לדירתו על מנת לבצע חיפוש. ועוד, בדירת העורר נתפש כסף מזומן בסך של 2755 ש"ח ובכיס מעילו החזיק תכשיטים החשודים כגנובים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום הליכים.

בהחלטה נשוא הערר, החליט בימ"ש קמא כי, קיימות ראיות לכאורה לסיוע  לעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי ובוודאי גם לעבירה בחלופה קלה יותר - מתן חצרים לשימוש בסם - במידה מספקת למעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב הינה נמוכה יותר ממה שנראה ממבט ראשון. בסיכומו של דבר, קבע בימ"ש קמא כי הגם שיש ראיות לכאורה , רמת המסוכנות מאפשרת חלופת מעצר בעוצמה נמוכה. לאור האמור הורה בימ"ש קמא על חלופת מעצר, במעצר בית בבית אמו של העורר, תוך מתן רשות לצאת ללא ליווי בין השעות 5:00 - 22:00, כשהוא נושא טלפון נייד זמין, איסור להיכנס לתחומי העיר אשקלון, אלא לצורך מוגדר, וכן הורה על ערבויות להבטחת תנאי שחרור.

לטענת העורר, שגה בימ"ש קמא בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה, שגה בקבעו כי קיימת עילת מעצר, כן שגה בקבעו כי קיימות ראיות מסויימות לעבירה של מתן חצרים לשימוש בסם.

אין חולק כי על גופו של האחר  אשר שהה בבית העורר, נתפס סם מסוכן בכמות שמקימה חזקה שהסם נועד שלא לצריכה עצמית.

עיון בחומר החקירה מעלה כי העורר סרב לשתף פעולה בחקירתו הראשונה במשטרה (14/1/06) ולו גם בשאלות טריוויאליות ביותר. באותה חקירה, רק לאחר סידרה ארוכה של שאלות הודיע העורר לחוקר, כי אינו יכול לענות באשר אינו מרגיש בטוב בשל היותו חולה סכרת (לא הומצא כל אישור רפואי). גרסה זו שונתה, ובמהלך הדיון בפני, הודיע ב"כ העורר כי הסירוב להשיב על השאלות נבע מאי רצונו של העורר להפליל את חברו- גם גרסה זו אינה מספקת הסבר מניח את הדעת, שכן כאמור נשאלו שאלות רבות שמענה עליהם לא היה בו כדי להפליל איש. הודעה שנייה נגבתה מהעורר ביום 17/1/06, באותה חקירה שיתף העורר פעולה עם החוקר,  ולטענתו, לא ראה את האחר משתמש בסמים בביתו, לא ידע שיש עליו סמים והתנגדותו לכניסת משטרה נבעה מבהלה שמא אנשי המשטרה מתחזים. גרסה זו נסתרה ע"י האחר, שהודה בחקירתו מיום 16/1/06, כי השתמש בסם מסוג הרואין בביתו של העורר ובנוכחותו. יצויין כי העורר יודע היטב הילכות סמים מהן, שכן אין חולק כי הוא בעצמו צרך סמים בעבר ואשתו מרצה עונש מאסר לתקופה של 20 חודש על עבירות סמים. אין ספק לפיכך כי העורר מזהה צריכת סמים בנוכחותו. באשר להתנגדות לכניסת השוטרים, הרי שלטענת האחר, זו נבעה מרצונם "שלא יתפסו את הסמים היה לי סמים עלי" - גם גרסה זו אינה תואמת את  גרסת המשיב הטוען כי מנע את כנסית השוטרים בשל החשש כי הם מתחזים. הוסף על כך את כמות הסם שנמצאה על האחר המהווה ראיה לכאורה כי עסקינן בכמות שאינה לצריכה עצמית, ומכאן, ובמצטבר עם הסכום הכספי הגבוה יחסית שנמצא בדירה והתכשיטים שנמצאו בכיס מעילו של העורר (מקום תמוה להחזקת תכשיטי אשתו המרצה עונש מאסר בכלא), ניתן לקבוע כי קיימות גם ראיות לכאורה כנגד העורר בגין העברות המיוחסות לו בכתב האישום.

העורר משיג על כך כי הואשם בהחזקת חצרים לעשיית עיסקה אחרת בסם, בעוד שאין כל ראיות לכאורה לעסקה אחרת ואף האחר לא הואשם בעסקה. אינני מקבלת טענה זו. הפסיקה נתנה משמעות רחבה למושג "עסקה אחרת" והיא כוללת בחובה גם "כל הסכם לביצוע פעולה אסורה בסמים" גם אם ההסכם לא מומש, היינו, החלופה של "עסקה אחרת" מהווה מעין חלופת סל.

לאור האמור ולאור חלופת המעצר שנקבעה  בתנאים מקלים ביותר, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

הערר נדחה.

ניתנה היום ט"ו באדר, תשס"ו (15 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

על פי בקשת ב"כ העורר ההחלטה תשלח בדואר לצדדים.

חומר החקירה יוחזר למשיבה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: