החלטה בתיק א 914/03

א.         שתי בקשות מצויות בפניי מטעם הנתבעים:

האחת - להורות על מחיקה או דחייה על הסף של התביעה מן הטעם, שלא צורפה לה חוות דעת שברפואה, לחילופין, לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 של תקנות סדר הדין האזרחי להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים בהליכים אלה.

הבקשה השניה - להאריך את המועד להגשת הודעת צד ג' מטעם הנתבעים כנגד התובעים מס' 2 ומס' 3, שהינם הוריה של הקטינה (התובעת מס' 1).

ב.         ביום 27.10.03 הגישו התובעים כתב תביעה לפיצויי נזיקין כנגד הנתבעים בטענה, שמחמת ייעוץ גנטי רשלני לתובעת מס' 2 בעת הריונה עם התובעת מס' 1, התרשל הנתבע מס' 1 בכך, שמסר לתובעים מס' 2 ומס' 3, כי נוכח תוצאות הבדיקות הרפואיות שנערכו, אין חשש שהעובר לוקה בתסמונת דאון, ולכן אין צורך בביצוע בדיקת דיקור מי שפיר, דא עקא: בתום ההריון נולדה (ביום 7.7.97) התובעת מס' 1 כשהיא לוקה בתסמונת דאון.

ג.          לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של הד"ר ע. ברזנר - מומחה ברפואת ילדים, כשחוות דעתו מתמקדת בדרגת נכותה של התובעת מס' 1 והצרכים הנובעים מחמת נכות זו.

לא צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית בהתייחס לשאלת החבות והקשר הסיבתי.

נטען על ידי התובעים, בין היתר, בסעיף 11 רישא של כתב התביעה:

"במקרה דנן לא קיימת בין הצדדים כל מחלוקת רפואית, אלא רק מחלוקת עובדתית אודות מה שנמסר לתובעים על ידי הנתבע, ואשר על כן לא צורפה לכתב התביעה בשלב זה חוות דעת רפואית בדבר תוכן הייעוץ הגנטי הראוי"

התובעים מפרטים בהמשכו של סעיף 11 לכתב התביעה שורה של טענות רפואיות, שלגירסת התובעים, טענות אלה מוסכמות למעשה גם על נתבעים:

שבגיל התובעת מס' 2 במועד ההריון (גיל 39), המלצת משרד הבריאות היא, לערוך בדיקת דיקור מי שפיר, שהבדיקה היחידה בעלת דרגת אמינות של 100% לאיתור תסמונת דאון, היא בדיקת דיקור מי שפיר, שבדיקת הדם לאיתור מומים בהריון היא בדיקה סטטיסטית בלבד לניבוי קיומה של תסמונת דאון, שבבדיקת אולטרסאונד אין כל וודאות לשלילת תסמונת דאון, ולבסוף, שתפקיד היועץ הגנטי להביא עובדות אלה בפני המטופלת ולהבהיר לה, שאם לא תבצע בדיקת מי שפיר, אין אפשרות לשלול באופן וודאי קיומה של התסמונת אצל העובר.

ד.         בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים, הכחישו הנתבעים, בין יתר הדברים, גם את האמור בסעיף 11 של כתב התביעה.

הנתבעים טוענים בכתב הגנתם, בין היתר, שבמסגרת המעקב הגנטי בוצעו לתובעת מס' 2 כל הבדיקות והמעקבים הנדרשים והסבירים, וביצוע בדיקת מי שפיר שהוצעה על ידי הנתבעים, נותרה לביצוע התובעים, ככל שיחליטו לעשות זאת, על בסיס ההסברים שניתנו להם על ידי הנתבעים.

על יסוד בדיקות הדם שבוצעו, וממצאי האולטרסאונד, טווח הסיכון של התובעים היה נמוך במיוחד, אך לגירסת הנתבעים, אין בכך כדי לסתור את טענתם, שהם הציעו לתובעים לבצע את הדיקור.

ה.         בשלב הנוכחי, השאלה העומדת לדיון בפניי היא, האם המחלוקת המתמקדת בין התובעים מחד גיסא, לנתבעים מאידך גיסא, היא עובדתית גרידא, כפי שטוענים התובעים, דהיינו, שהנתבע מס' 1 אמר לתובעים שבשים לב לבדיקות הרפואיות שנערכו, אין חשש שהעובר לוקה בתסמונת דאון, ולכן אין צורך בביצוע בדיקת דיקור מי שפיר, לעומת גירסת הנתבעים, שהם הציעו לתובעים לבצע את דיקור מי השפיר.

עמדת התובעים היא, שלנוכח העובדה שמדובר במחלוקת עובדתית גרידא, אין כל צורך לצרף חוות דעתו של מומחה רפואי מטעמם לכתב התביעה בכל הנוגע לשאלת החבות והקשר הסיבתי.

עמדת הנתבעים היא, שעל התובעים לצרף חוות דעת של מומחה לגנטיקה ולאחר מכן יהא גם בדעת הנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם, הואיל ולדעת הנתבעים המחלוקת איננה עובדתית בלבד.

ו.          מחמת תקלה, לא הגיעו הבקשות של הנתבעים בדבר מחיקה או דחייה על הסף, וכן להארכת המועד למשלוח הודעת צד ג', לתיק בית המשפט, בטרם מועד קדם המשפט. שמעתי איפוא טיעון בעל פה של באי כוח הצדדים בקדם המשפט שהתקיים בפניי ביום 6.1.05. בהמשך, המציא ב"כ הנתבעים לתיק בית המשפט את המסמכים מטעמו, וכן הומצאה תגובה מטעם ב"כ התובעים.

לאחר שעיינתי בטיעוניהם של באי כוח הצדדים, אני סבור שעל התובעים לצרף חוות דעת רפואית מטעמם בשאלת החבות והקשר הסיבתי.

ז.          תקנה 127 של תקנות סדר הדין האזרחי קובעת: