החלטה בתיק א 78842/04

1.      תובענה זו עניינה הפרת חוזה מכר שנכרת בין המבקשים לבין המשיב ביום 20.12.1994 ולא יצא אל הפועל (להלן- " החוזה"). 

2.      המשיב הינו בעל זכויות בנכס מקרקעין, אותן התחייב להעביר למבקשים בעסקת קומבינציה, בתמורה לקבלת 2 דירות מגורים ותשלום כספי בסך 25,000 דולר.

3.      הצדדים ניהלו חליפת מכתבים ענפה, אשר עוסקת, רובה ככולה, בקיום חיובי החוזה. סופו של דבר, העסקה דנן לא יצאה אל הפועל, ולימים אף הורשעו המבקשים בשורה של מעשי מרמה והונאה הקשורים במישרין בעריכת המסמכים וביצוע החוזה. לאחר החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בערעור פלילי 071714/03 ביום 9.3.2004, הפך פסק הדין לחלוט.

4.      כתב התביעה הוגש ביום 29.12.2004.

טענות הצדדים

5.      המבקשים עותרים בבקשתם לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, וכן לדחיית התביעה כנגד המבקש 2 מחמת חוסר יריבות וחוסר עילה.

6.      המבקשים טוענים, כי חלפו למעלה משבע שנים ממועד הפרת החוזה וגרימת הנזקים הנטענים בשל אי ביצוע המתחייב בחוזה. לשיטתם, מועד הפרת החוזה הוא ביום 9.12.1995, המועד בו אמורה הייתה להיות מוגשת תביעת פירוק שיתוף בנכס, שלא הוגשה. באשר להתיישנות הנזקים נטען, כי יש למנותם משנת 1997, אז החלו להינקט כלפי המשיב הליכי הוצאה לפועל אשר גרמו, על פי הנטען, לנזקיו.

7.      המשיב טוען מנגד, כי ההפרה המתמשכת החלה בסוף שנת 1997 ובאה לידי ביטוי באי תשלום מס שבח, אי הגשת תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין  ובמעשי הונאה שביצע המבקש 2, ואשר בהם הורשע בשנת 2003. לשיטתו, נוכח ההרשעות הנ"ל, נולדו עילות תביעה נוספות, ובכך נדחה, למעשה, מנין תקופת ההתיישנות.

דיון

8.      עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה, כי דין טענות המבקשים להידחות:

הטעמים להתיישנות מרובים: מצד הנתבע - היעלמם של עדים והקושי לשמור זמן רב על ראיות; מצידו של התובע - השהיה ארוכה בהגשתה של תובענה מדיפה ריח של ויתור ומחילה; ומצידו של הכלל - טובת הציבור היא שבתי-המשפט יעסיקו עצמם בנושאי היומיום ולא בנושאים שאבד עליהם הכלח (ראה והשווה: כב' השופט זילברג בע"א 158/54 דה בוטון ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ ואח', פ"ד י(1) 687).

כפי שנאמר בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש - משרד האוצר, מדינת ישראל נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2) 297, בעמ' 325 (להלן - " פרשת שחר"):

"אל בקעה אחת נאספים אינטרסים משלושה מקומות: ממקומו של התובע (הנפגע, הזכאי), ממקומו של הנתבע (הפוגע, החייב) וממקומו של הציבור הרחב, ודוקטרינת ההתיישנות על סעיפיה וסניפיה הרבים והשונים אמורה ליצור מעין-איזון בין שלושה אלה, כנראה לחברה מעת לעת: הן באשר למועד ההתיישנות, על-פי סוגי התביעות השונות, הן באשר לגורמים שיעצרו התיישנות במרוץ, הן באשר לכל עניין אחר הכרוך בנושא ההתיישנות."

9.      התיישנות לפי חוק ההתיישנות מונעת הגשתה של תובענה לבית-משפט (סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958: " דוקטרינת ההתיישנות... ספוגה היא בכל זכות שהיא במשפט ('זכות כל שהיא', כלשון סעיף 2 לחוק ההתיישנות)" (פרשת שחר, בעמ' 326).

10.  סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה. מה היא עילת תביעה ומתי היא נולדת? אומר על כך המלומד י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 133:

" אם מכלול עובדות מסוימות יהווה עילת תביעה או לא תלוי בכך, אם הדין המהותי מכיר בהן בתור שכאלו, היינו, אם קובע החוק כי התוצאה מקיום אותן העובדות תקים לתובע הזכות לקבל את מבוקשו".

11.  במצב הדברים הרגיל, מתחילה ההתיישנות בגין הפרת חוזה ביום בו נולדה עילת התביעה, היינו, במועד הפרת החוזה (ע"א 531/89 יחזקאל להבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד מו(4) 720, וכן ראה: ז. יהודאי דיני התיישנות בישראל (1991), כרך א', עמ' 141, ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' לאה סמסונוב ואח', פ"ד כה(2) 234.

12.  התגבשותה של עילת תביעה חוזית, הנוצרת עם שכלול ההפרה, פועלת לטובת הצד המקיים. בהפרת חוזה אין על התובע להמתין לאירוע נזק כדי לתבוע את המפר, ודי בהפרה עצמה על-מנת להעמיד לו עילת תביעה בגין הפרת החוזה.

13.  בהתאם לאמור לעיל, ההפרה והנזק שלובים זה בזה ויוצרים יחד את עילת התביעה המקנה את הזכות לפיצויים. בע"א 148/89 שכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בליבאום ז"ל, פ"ד מט(5) 485, 508, אומר השופט מצא, כי " הנזק הנגרם לנפגע מהפרת חוזה מהווה רכיב עובדתי בעילתו לפיצויים".