החלטה בתיק א 78280/04

1.         בפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         בתיק זה (ת.א 78280/04) מתבררת תביעת הפיצויים, על פי החוק, בגין תאונת דרכים שעבר המשיב, ביום 17.12.01.

3.         התאונה הנ"ל הוכרה כתאונת עבודה; הועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 29.11.04 כי נותרה למשיב נכות בשיעור 10% נכות לפי סעיף ליקוי 35 (1) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי בגין חבלה של כתף ימין עם הגבלת תנועה. בפני הועדה לערערים הציג המשיב חוות-דעת פרטית מטעמו, אשר ניתנה על ידי ד"ר עאוני יוסף ביום 24.3.03, והועדה קבעה למשיב בסופו של דבר דרגת נכות כמוזכר לעיל.

4.         המבקשת מפרטת בבקשתה את טענותיה כנגד קביעה זו; לדבריה, התעלמה הועדה ממצבו הרפואי הקודם של המשיב, ובפניה כלל לא עמד תיקו הרפואי המלא של המשיב מקופת-החולים; מתיק זה עולה, כי המשיב סבל מפריקה של כתף ימין כבר ביום 18.9.01 כעולה מגיליון המחלקה לאורטופדיה מיום 10.10.01, כלומר- מספר חודשים טרם קרות התאונה נשוא תובענה זו. כמו כן קיים תיעוד דומה מיום 30.11.00, וכן מיום 25.9.01 , בו מצוינת חבלה בכתף ימין ב- 18.9.01, שלאחר בדיקה בחדר מיון אובחנה כפריקה.

            טוענת המבקשת, כי הועדה לעררים טעתה, משקבעה למשיב נכות, בהסתמך על תיעוד הלוקה בחסר אמיתי לגבי עברו הרפואי הלקוי של התובע, דבר שהביא להחלטה אשר איננה מביאה בחשבונה הסופי את תוצאת מצבו הרפואי עובר לתאונה.

5.         המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, בפני הוועדה לעררים של המל"ל מיום 29.11.04, היא הוועדה האחרונה אשר קבעה את אחוזי נכותו, הוצגה חוו"ד של ד"ר עוואני, אשר בתוכה מצוין כי נסמך על עיון במסמכים רפואיים שעמדו לרשותו, ובהם גם תיעוד על חבלת כתף מתאריך 18.9.01, בעקבותיה אובחנה פריקה של כתף ימין, שטופלה על ידי שיחזור סגור וקיבוע.

6.          רוצה התובע לומר, כי בפני הוועדה הרפואית הנ"ל, הוצג גם הוצג תיעוד רפואי חד משמעי אודות הפגיעה הקודמת שלו מיום 18.9.01, ולכן עמד בפני המל"ל החומר הרפואי במלואו.

7.         מוסיף וטוען התובע, כי בוועדות רפואיות קודמות, אשר בדקוהו, הוצגו החומרים והמסמכים הרפואיים, אותם טוענת הנתבעת כיום, כי לא עמדו בפני שלושת רופאי המוסד לביטוח לאומי בשעת קבלת החלטתם לגבי אחוזי נכותו של התובע.

8.                     ההלכה בעניין זה הודגשה בע.א. 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82:  

"יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה (הדגשה אינה במקור- א.ז.). אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הוועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הוועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לענין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

אם חל שינוי במצבו של נפגע מאז נקבעה דרגת נכותו, כלומר, חלה החמרה במצבו או שנתגלתה בו נכות, יצדיק הדבר הבאת ראיות לסתור (רע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815, 822). בענייננו, אין המדובר בסיטואציה כזו.

בנוסף, על פרוטוקול הועדה לבטא את הלך מחשבתם של  חבריה, באופן שמאפשר מעקב אחריו. אם לא ניתן לעשות כן, ו/או אם עולה החמרת מצב מוחשית מן התיעוד הרפואי, יש לאפשר הבאת ראיות לסתור (רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חב' לביטוח בע"מ,  ניתן ביום 18.11.01). כך גם בסיטואציה של העדר התייחסות של ממש בהחלטת הועדה לנושאקרדינלי, למשל - הקשר הסיבתי בין התאונה למצב היום (רע"א 6547/04 גונן נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, ניתן ביום 12.9.04).

9.         ובכן, בפני הוועדה לעררים מיום 13.4.04 עמדה לא רק חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, אלא גם "תיקו הרפואי מבי"ח עפולה - העמק מ- 18/9/01...", כרשום בסעיף 23 לפרוטוקול. אין חולק, כי בפני "הוועדה הראשונה", הנ"ל, עמד מלוא החומר בגין העבר. אלא שהתובע ערער על החלטת אותה וועדה. בית הדין לעבודה הורה על כינוס וועדה נוספת, בהרכב אחר, תוך המצאת מלוא התיעוד הרפואי הקשור לתאונה. עיון בדו"ח הוועדה מיום 29.11.04 מלמד, ועל כך אין חולק, כי אין התייחסות מפורשת לאותו תיעוד קודם בנוגע לפגיעה הקודמת. בית הדין אף הורה שלא להביא בפני וועדה זו את פרוטוקול הוועדה הראשונה.

            ניתן היה לצפות, בהתבסס על הלכות אדרי וגונן הנ"ל, כי הוועדה תתייחס מפורשות לתיעוד קודם ותקבע ממצאים מפורשים בנוגע לעברו הרפואי ולקיומו או העדרו של קשר סיבתי. בהעדר רישום כזה, קשה להתחקות אחר "הלך מחשבתם" של חברי הוועדה, ולהבין האם הנכות הינה כל כולה תוצאה ישירה ובלעדית של התאונה, וכי אין לייחס כל נכות לפריקת הכתף מיום 18.9.01.

            סיטואציה זו מצדיקה הבאת ראיות לסתור.

10.        ב"כ הצדדים יודיעו, עד ליום 25.9.05, האם הושגה ביניהם הסכמה בדבר זהות המומחה שימונה.

            תזכורת פנימית למועד האמור.  

ניתנה היום כ"ה באב, תשס"ה (30 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.