החלטה בתיק א 78268/04

1.         בפני בקשת הנתבעות להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר קבעה כי לתובע נכות אורטופדית, בשיעור של 10%, בגין התאונה נשוא התובענה.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו;

2.         התובע, יליד 1972, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 29.12.03 (להלן: "התאונה").

            התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). ועדה הרפואית בדרג ראשון, קבעה כי לתובע לא נותרה נכות בגין התאונה.

ועדה רפואית לעררים קיבלה את ערעור התובע וקבעה נכות בשיעור של 10%, בגין פגיעה בברך.

3.         הנתבעות עותרות להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים שקבעה לתובע נכות בגין "נזק במניסקוס" בברך ימין וייחסה את הנכות, לפגיעה תולדת התאונה. הנתבעות טוענות כי החלטת הועדה הרפואית התקבלה מבלי שהיו בפניה, מסמכים רפואיים, מהם עולה כי התובע סבל מ"מום במיניסקוס" בברך ימין, עובר לתאונה. הנתבעות מסתמכות בטענתן זו, על מסמכים מתיקו הרפואי של התובע בצה"ל, כדלקמן: טופס בדיקה רפואית מלש"ב מיום 14.3.89, בו נרשם: "כאבים בברך ימין מום במיניסקוס" וטופס בדיקה על ידי אורטופד, בו נרשם כי: "... הוצא לפני שנה נוזל מהברך... טווח תנועה מלא, הברך יציבה". הנתבעות טוענות כי במידה והמסמכים הרלבנטיים, היו מונחים בפני הועדה, סביר להניח כי קביעתה היתה שונה ולפיכך, קיימת לטענתן הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

4.         התובע מתנגד לבקשה וטוען כי בנסיבות העניין, לא מתקיימים טעמים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. 

דיון

5.         סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, ינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים.  הפסיקה הצביעה  על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פין דין, ראה לעניין זה; בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנדונות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".

6.         בענייננו, התעוד הרפואי עליו סומכות הנתבעות בקשתן, הינו תעוד מתיק רפואי בצה"ל, משנת 1989, כ- 14 שנים עובר לתאונה. מעבר לכך שצודק ב"כ התובע בטענתו כי טופס בדיקת מלש"ב, אינו בגדר מסמך בדבר טיפול רפואי שניתן להעבירו לעיון מומחה מטעם בית המשפט, הרי בטופס בדיקת המומחה, מצויין כי בבדיקת הברך נמצא "טווח תנועות מלא. הברך יציבה...". בנסיבות אלה ובהעדר תעוד רפואי נוסף, בדבר בעיות בברך, משך כ- 14 שנים, אין לומר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלבנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של התובע ואשר לו היו מובאות בפניה, סביר כי היו מביאות לתוצאה שונה, בהתאם למבחן שנקבע בעניין זה, בפסק הדין בעניין ע"א 5779/90 הנ"ל.

7.         אשר לטענת הנתבעות בדבר העדר סימנים לפגיעה בברך, בבדיקת מיפוי עצמות מיום 2.3.04 וגילוי של "חשד קל לקרע מיניסקוס", רק בבדיקת מיפוי עצמות משנת 2006, הרי שהועדה הרפואית, התייחסה לשתי בדיקות מיפוי העצמות הנדונות וראתה לקבוע את נכותו של התובע בגין התאונה, בשיעור של 10%. בעניין זה, הועדה פעלה בהתאם לשיקול דעתה הרפואי-מקצועי ולא ראיתי כי נפל פגם בהליך שהתקיים בפני הועדה.

8.         בנסיבות אלה, לא הוכחו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור, ודין הבקשה להדחות.

            הנתבעות תשאנה בהוצאות הבקשה, בסך של 2,000 ש"ח, בצרוף מע"מ כחוק.

9.         נקבע לקד"מ ליום 13.3.08, שעה: 08:30.

            תחשיב נזק מטעם הנתבעות יוגש, עד לא יאוחר מיום 1.3.08.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום 10 בינואר, 2008 (ג' בשבט תשס"ח) בהעדר הצדדים.