החלטה בתיק א 765003/03

בפניי בקשת רשות להתגונן.

עניינה של התביעה שבפניי הנו חוב לבנק בסך 4,219 ש"ח.

המבקש טוען כי, יתרת החובה נוצרה לא בהקשר לכך שנמשכו על-ידו כספים, אלא, הבנק התעלם מההוראה לסגור את החשבון והמשיך לנהלו כרצונו.

לטענת המבקש, הוא היה לקוח טוב של הבנק והיה לו אשראי בסך של 20,000 ש"ח.

הבנק ביטל לו כרטיס אשראי וסירב לכבד חיוב בגלל חריגה מאשראי.

בעקבות כך, החליט המבקש לסגור את החשבון, הפקיד כספים לכיסוי יתרת החובה והחשבון היה ביתרה זכות של 9,760 ש"ח, לתשלום חיובים עתידיים באשראי.

המבקש טוען כי, הסביר באופן חד משמעי לבנק, שהוא מעוניין לסגור את החשבון. מאז לא עשה כל פעולה ולא קיבל כל דפי חשבון.

לטענתו, לאחר 5 שנים קיבל טלפון והודעה על החוב.

בדיון בבקשת הרשות להתגונן, השיב המבקש לא זכור לו שנתן הוראה בכתב לסגור את החשבון. הוא ישב עם פקידת הבנק אמר לה שברצונו לסגור את החשבון ואישר לה לטפל בכך, אך לא זכור לו אם חתם על משהו במעמד זה.

המשיב הציג את הבקשה לפתיחת חשבון, שם נכתב בסעיף 4, כי הזכות לעשות פעולות בחשבון היא "... כל עוד לא בוטלה בכתב על ידי/נו ...", ושאל את המבקש כיצד הוראה זו מתיישבת עם העובדה, שכל מה שעשה היה לדבר עם הפקידה בע"פ.

המבקש השיב כי, ייתכן והפקידה מילאה את הטפסים הנדרשים לסגירת החשבון.

המבקש לא הציג בפניי כל אסמכתא בכתב לדרישה או להוראה שנתן לבנק בדבר סגירת החשבון וביטול ההוראות לחיוב חשבון.

המבקש טען כי, הופקד לחשבון סכום כסף ממס הכנסה, ואלמלא היה הבנק ממשיך ומחייב אותו בעמלות למיניהן, החשבון היה אמור להיות ביתרה של 204 ש"ח.

המבקש טוען כי נתן הוראה לסגור את החשבון, מיד לאחר ביטול כרטיס האשראי ובמשך שנים לאחר מכן, לא בוצעה כל פעולה בחשבון.

המשיב טען כי, מדובר בחשבון, שהפעילות בו הייתה לעיתים ענפה ולעיתים פסקה וכי המבקש מעולם לא הגיש בקשה/הוראה/דרישה לבנק כדי לסגור את החשבון, או להפסיק איזו מההוראות שנתן בכתב לחיוב חשבונו.

דיון-

הלכה פסוקה היא כי, בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע  דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.