החלטה בתיק א 75905/04

בפני בקשה לתשלום תכוף, על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק").

המבקשת, דפנה אוחיון, (להלן: "המבקשת"), ילידת 1965, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 30/5/02.

במסגרת הדיון בתביעה העיקרית, מונו מומחים רפואיים, בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה.

פרופ' פלומן, המומחה בתחום האורתופדי, קבע בחוות דעתו מיום 27/7/04 כי למבקשת, נותרו נכויות כדלקמן:

בגין מצב לאחר שבר באגן- 15% נכות.

בגין מצב לאחר שבר באצטבולום- 10% נכות.

בגין פגיעה באצבע 4 ביד שמאל- 5% נכות.

בגין הגבלה, פחות מקלה, בתנועות עמוד השדרה המותני- 2% נכות.

בגין פגיעה ברקמות רכות ברגל ימין- צלקות- 10% נכות.

ד"ר פישר, המומחה בתחום הנפשי, קבע בחוות דעתו מיום 15/3/04 כי נכותה הנפשית של המבקשת, הינה בשיעור של 10% מיום התאונה ועד מועד בדיקתה וממועד זה ואילך, נכותה הצמיתה, הינה בשיעור של 5%.

הנכות הרפואית המשוקללת, הינה בשיעור של 39%.

אמנם המומחים הרפואיים, טרם נחקרו, אך חוות דעתם, מהווה ראיה לכאורה, למצבה ונכותה הצמיתה של המבקשת.

המבקשת, הגיעה לדיון כשהיא ישובה בכיסא גלגלים. מחמת התנאים באולם בית המשפט, שלא איפשרו כניסת כיסא הגלגלים, המבקשת קמה מכסאה והתישבה על כיסא אחר, בעזרת בעלה.

יאמר מיד, כי טענת המבקשת, על פיה, הינה נזקקת לעזרת כיסא גלגלים, אינה מתיישבת עם הנכות שנקבעה ואינה עומדת בשום פורפורציה, לנכות בשיעור של 27% (ללא שקלול), בגין השבר באגן והפגיעה בגב שניתן להביאן בחשבון, כמשפיעות על כושר ההליכה.

המבקשת, עותרת לפסיקת תשלום תכוף, בגין צרכי מחיה, עזרה וסיעוד והוצאות ניידות ודיור.

ב"כ המשיבות, טען כטענה מקדמית כי נוכח חלוף שנתיים, ממועד ארוע התאונה ובהתחשב בשיעור הנכות ובתשלומים התכופים, בסך כולל של כ-162,000 ש"ח שהמשיבות הקדימו ושילמו למבקשת, לכיסוי התקופה שעד 30.11.04, אין מקום לפסיקת תשלום תכוף נוסף.

ב"כ המבקשת, השיבה וטענה כי התמשכות ההליכים ומצבה הקשה של המבקשת, מצדיקים המשך פסיקת תשלומים תכופים.

לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים ומכח סמכותי על פי סעיף 5ה(ג) לחוק, סבורה אני כי לאור בעיית החבות שהתעוררה בתחילה ובהתחשב בנכותה של המבקשת שאמנם נראה לכאורה כי אינה מצדיקה, ישיבה על כסא גלגלים אך מאידך, הינה נכות משמעותית, יש מקום להאריך את התקופה, בגינה יפסק תשלום תכוף.

עזרה וסיעוד   

בהתחשב במהות ובשיעור הנכות שנקבעה, איני סבורה כי יש הצדקה לטענת המבקשת, בדבר הצורך בסיעוד אישי וליווי, בהיקף יום יומי.