החלטה בתיק א 75733/04

1.         התובעות הגישו כנגד נתבעות 1 ו- 2, בתור שוכרות וכנגד נתבעים 3 ו- 4 בתור ערבים, תביעה לתשלום דמי שכירות לחנות ברח' תובל 11 רמת גן.

            דמי השכירות נתבעים לתקופה שמיום 1.1.04 ועד ליום 11.10.04, על בסיס סעיף 19 (ב) להסכם השכירות לפיו במקרה של אי פינוי המושכר במועד, ישלמו השוכרים דמי שכירות כשהם מוכפלים ב- 3.

            בנוסף, נתבעים הנתבעים לשלם בגין התקופה האמורה את דמי הניהול שנקבעו בהסכם השכירות וכן לשלם חוב ארנונה  לעיריית רמת גן.

2.         הגנתם של הנתבעים מבוססת על הטענה לפיה הסכם השכירות, נספח ב' לכתב התביעה, היה לתקופה של שנה מיום 1.11.01 וכלל אופציה לתקופה נוספת של 12 חודשים.

            כדי לממש את האופציה נדרשו הנתבעים, בין היתר, לתת לתובעות הודעה מוקדמת בכתב של לפחות 3 חודשים על רצונם לממש את האופציה.

            טוענים הנתבעים כי לא מימשו את תקופת האופציה וחוזה השכירות בא לסיומו ביום 1.11.02 ובאותו מועד פינו את הנכס והעבירו את החזקה בהסכמתו  של מנהל התובעת מר ליזרוביץ לאריה ציון ולבנו אבי ציון (להלן: "ציון").

            הנתבעים טוענים כי ציון לא היו עובדים של הנתבעים אלא יועצים על בסיס של קשר עסקי, שהו בנכס ובנוסף לייעוץ היו להם עסקים משלהם בתחום סחר בכלי רכב.

            נתבעות 1 ו- 2, לא רק שפינו את הנכס בתום שנת השכירות אלא שבסוף שנת 2002 אף הפסיקו כל פעילות עסקית.

            הנתבעים טוענים כי הודיעו למנהל התובעות כי אין בכוונתם להמשיך את הסכם השכירות ולממש את האופציה, ובכוונתם לפנות את הנכס ובאותה פגישה בה נכח גם ציון הוסכם בינו לבין מנהל התובעות כי ציון ימשיך להחזיק בנכס לצרכיו ולעסקיו הפרטיים, וציון הוא זה אשר שילם לתובעות את דמי השכירות.

3.         נתבע 4 נחקר על ידי ב"כ התובעות לאחר שב"כ הצדדים הסכימו כי חקירתו תבוא במקום חקירתם של שני המצהירים ותתייחס לכל הנתבעים.

            בחקירתו הנגדית חזר הנתבע, באופן כללי על טענות ההגנה כפי שהועלו בתצהיר.

            במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר הוצגו מסמכים שונים מהם עולה כי אריה ציון היה מעורב בעסקי הנתבעות בצורה זו או אחרת, ואף הציג עצמו בתור מנכ"ל של החברות הנתבעות, והתחייב בשמן כמו למשל במקרה של הזמנת שירות של אספקת קפה כאשר מסר את מספר חשבון הבנק של הנתבעת.

            כך אף הציג עצמו הנ"ל בפני פקידי ההוצל"פ בתאריך 14.10.01, במסגרת הליך של בצוע פינוי.

            ב"כ התובעות אף מצביע על העובדה כי השלט של הנתבעות לא הוסר מהנכס, גם במהלך שנת 2003 ו- 2004, וכי החשבוניות שנמסרו עבור תשלום דמי שכירות היו על שם הנתבעות או מי מהן.

            עוד התברר כי הנתבעות שלמו דמי שכירות עבור החודשים אוקטובר נובמבר ודצמבר 2002 למרות הטענה כי פינו את הנכס בתחילת חודש נובמבר, ולמצהיר לא היה הסבר לכך.

            המצהיר לא יכול היה אף לתת הסבר מדוע היה צורך להזמין מכונת קפה כשבועיים לפני תום תקופת השכירות, אם לא התכוון לממש את האופציה.

            מנגד לא נסתרה טענתו של המצהיר ולפיה לא שילם מעולם דמי שכירות במזומן וכי לא שילם את דמי השכירות מחודש ינואר 2003 ואילך.

            המצהיר הסביר כי אריה ציון הקים חברה בשם א.ט.א קאר רכבי יוקרה בע"מ, שם הזהה לשמה של נתבעת 1, וכי זאת כנראה הסיבה כי החשבוניות נרשמו בשמות הזהים לשמותיהן של הנתבעות.

            המצהיר אף טען כי לציון לא הייתה זכות  להציג עצמו כמנהל של הנתבעות או להתחייב בשמן, ואף לא לעשות שימוש בחותמת החברה, וכי רק במקרים מיוחדים ולמטרות מוגדרות ניתנה לו רשות לייצג את הנתבעות.