החלטה בתיק א 75173/04

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובע, תאגיד בנקאי, העניק לבקשת נתבעים 1 ו 2 הלוואה על סך 137,715 ש"ח על  פי הסכם הלוואה שנחתם ביום 21.6.98 . להסכם זה ערב  הנתבע 3.

נתבעים 1 ו 2 הפרו את הוראות הסכם ההלוואה ולאור זאת מימש הבנק את הנכס ששועבד לטובתו כנגד ההלוואה.

לטענת התובע, יתרת חובם של הנתבעים לבנק, לאחר הפחתת התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס הסתכם בסכום בסך 34,835 ש"ח.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי התמורה שהשתלמה בגין  מכירת הנכס המשועבד לנתבעים 1 ו 2 הייתה בסכום השווה ל 37,000 $ ולא 34,177 $ כנטען בכתב התביעה.

מוסיפים התובעים וטוענים כי מסמכי הבנק בדבר יתרות החובה אינם עומדים בדרישות סעיפים 35 ו 36 לפקודת הראיות וכי הסכומים אותם רוצה התובעת לגבות הינם בבחינת עשיית עושר ולא במשפט מאחר והחיוב הינו בריבית גבוהה מהמוסכם.

ב"כ התובע המלומדת, הודיעה על ויתורה על חקירת המצהיר והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

מתוך תקלה טכנית לא הועלה התיק למתן החלטה בסמוך להגשת הסיכומים ועם הצדדים הסליחה על האיחור במתן החלטתי זו.

דיון:

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי. פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

הנתבעים טענו מספר טענות המצריכות בירור ובניהם גובה הסכום שהתקבל בגין מכירת הנכס המשועבד והרביות שחויבו, המנוגדות להסכם.  טענותיהם של הנתבעים, על אף שאינם נתמכות בראיות כדבעי, הן טענות המצריכות בירור עובדתי ולא ניתן לשלחם לדרכם ולדחות את בקשתם על אתר.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהמדובר בנתבעים חסרי אמצעים שנזקקו לליווי הלשכה לסיוע משפטי (ובגין כך אף נעתרתי לבקשה להארכת מועד להגשת הבקשת רשות להתגונן).

לאור האמור לעיל אני נותן למבקשים רשות להתגונן.

יחד עם זאת, הנני עושה חסד עם הנתבעים, בהחלטתי להעניק להם רשות להתגונן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 15,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

סבורני שבהוראות הפקדה הנ"ל יש משום איזון ראוי בין זכויות הדיוניות של הצדדים.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל ב"כ התובע רשאי יהיה להגיש בקשה לקבלת  פסיקתא לבית המשפט.