החלטה בתיק א 75028/04

בפניי בקשה לביטול פסק דין בהעדר הופעת המבקשת מיום 27.03.05

טענות המבקשת 

בשנת 2002 שכרה המבקשת באשדוד מחסן לתקופת ניסיון של שנה. בדצמבר 2002 התקשרה עם סוכן הביטוח י. דרייזן ביטוחים ומילאה טופס הצעה לביטוח לתקופה מדצמבר 2002 עד נובמבר 2003. על סמך ההצעה מסר סוכן הביטוח לחברה פוליסה של המשיבה, בה צוין, בין היתר, שהמשיבה תהיה חייבת לשלם לפי הפוליסה, רק אם תמציא לה המבקשת היתר רעלים מן המשרד לאיכות הסביבה.

המבקשת פנתה למשרד לאיכות הסביבה ובמהרה התברר לה כי קבלת היתר הרעלים הנדרש על ידי המשיבה כתנאי לתקפות הפוליסה הינה הליך מסובך ביותר, שאינו מצדיק את פעילות המחסן באשדוד.

על כן, הפסיקה המבקשת את פעילות המחסן, החזירה את הפוליסה לסוכן הביטוח הנ"ל והסבירה לו טלפונית, שמבחינתה הפוליסה הינה חסרת כיסוי, בטלה ומבוטלת, מאחר ולא ניתן לקיים את התנאי של המצאת היתר רעלים והודיעה לו על ביטול הפוליסה.

כעבור שנתיים הגיעו נציגי המשיבה לדירתו הפרטית של אחד ממנהלי החברה, מר יואב טוויק ומסרו לו הזמנה לדין בתביעה הנ"ל בה נדרשה המבקשת לשלם למשיבה 1655 ש"ח על ביטוח חסר כסוי. לתביעה זו צורף תצלום של הצעת הביטוח הנ"ל וכן תצלום של פוליסה לתקופה אחרת ומאוחרת מאפריל 2003 עד נובמבר 2003. בתצלום הפוליסה אף תוקן הסעיף המקורי, המתנה את חבות המשיבה בהמצאת היתר רעלים על ידי הערה המודפסת "מבוטל", ללא חתימת הגורם המבטל, דבר המהווה זיוף.

צירוף הפוליסה המאוחרת עבור תקופה, בה המחסן באשדוד כבר לא היה קיים והתיקון הבלתי חתום בה, יוצרים הנחה סבירה, כי המשיבה מבקשת לגבות מן המבקשת כספים עבור תקופה, בה הייתה הפוליסה בטלה והעסקת המבוטח לא היה קיים.

הפוליסה המאוחרת שצורפה לתביעה, אינה חופפת את הצעת הביטוח ולא הגיעה כלל למשרדה הרשום של המבקשת בתל אביב לפני הגשת התביעה.

מאז סגירת המחסן באשדוד בשנת 2002, לא הגיעה למשרדה הרשום של המבקשת שום דרישת תשלום מן המשיבה או אחד מסוכניה.

המבקשת אינה חייבת דבר למשיבה מאחר ותוקפה של הפוליסה היה מותנה בהמצאת היתר רעלים והפוליסה בוטלה והוחזרה למשיבה באמצעות הסוכן הנ"ל, לאחר שהתברר, כי אין אפשרות לקבל היתר כזה.

המבקשת קיבלה את מסמכי התביעה המקוריים מבית המשפט השלום באשדוד, הגישה את הבקשה בצירוף תצהיר וניתנה החלטה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב.

ביום 04.04.05 נערך דיון בתיק, בבית המשפט השלום בתל אביב, אולם המשיבה לא המציאה למבקשת את ההזמנה לדין, הצהירה בפני בית המשפט כי ההודעה חזרה בציון "הכתובת לא ידועה", ביקשה וקיבלה פסק דין בהעדר וההודעה עצמה אף איננה בתיק.  

כתובתה של החברה-המבקשת נמצאת בכתובת שנמסרה לבית המשפט השלום באשדוד והיא עמיאל 7 תל אביב, עובדה שמסמכי הוצאה לפועל נמסרו למבקשת לפי כתובת זו ואפילו בתיבת הדואר בבית, רשום שם החברה  בדירה מס' 2 וכל דואר החברה מגיע אליה. 

טענות המשיבה

התביעה בתיק זה הוגשה כבר ביום 02.09.04 וכתב התביעה נמסר למנהל המבקשת ביום 8.10.02.

ביום 09.11.04 הוגשה בקשה להעברת הדיון ולמתן רשות להתגונן על ידי המבקשת.

המשיבה נעתרה לבקשה להעברת הדיון ללא כל הסתייגות ואילו הבקשה למתן רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשת נקבעה ליום 24.01.05.

ביום 24.01.05 התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן. באותו דיון התברר כי המבקשת לא זומנה כדין לדיון כיוון שההזמנה שנשלחה על ידי מזכירות בית המשפט לא לכתובת שציינה המבקשת בבקשת רשות להתגונן. לפיכך הדיון נדחה ליום 27.03.05, ובפרוטוקול צוין מפורשות כי על המזכירות לזמן את המבקשת בהתאם לכתובת שנמסרה על ידה עם הגשת בקשת הרשות להתגונן, היינו רח' עמיאל 7 תל אביב.

ביום 27.03.05 שוב לא התייצבה המבקשת לדיון. במהלך הדיון התברר כי ההזמנה שנשלחה על ידי מזכירות בית המשפט למבקשת בהתאם לכתובת שציינה בבקשת רשות להתגונן חזרה מהסיבה לא ידוע.

בהתאם לתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן פסק דין  נגד המבקשת בהעדר התייצבות.